מאגר סיפורי מורשת

אימי אסתר הייתה עקרת בית. ואבי משה שימש בתפקיד של רב קהילת בוגמז שבמרוקו.  הוא היה לבוש במעיל רבנים מיוחד. אבי היה דמות מיוחדת הוא היה שופט ורב מחוזי, כולם כיבדו והעריכו אותו,  גם הגויים היו מגיעים אליו כדי להתייעץ איתו ולהישפט אצלו. החוקים שהוא חוקק כתובים עד היום בעיר רבאט- עיר הבירה של מרוקו.  גרנו בבית גדול, בו היו חדרים רבים, ולכן גם אחיי הנשואים גרו יחד איתנו.

המשפחה המורחבת גרה בשכנות אלינו ,ו כל ערב היינו נפגשים עם הדודים  ומשוחחים. בשבתות  ערכנו שולחן עם מאפים מיוחדים ומאכלי נשבת המיוחדים. את המאפים אפינו לבד בבית, לכל משפחה היה תנור משלו- ה"פרנה". עד לכיתה ח' למדתי בכפר. וכשבגרתי  עברתי ללמוד בישיבה שבעיר מרקש. בישיבה למדתי עם  רבנים גדולים, שם כינו אותי כולם בשם "המומחה מהרי האטלס". עוד בהיותי במרוקו לימדתי עברית והתפרסמתי כסופר סת"ם ( ספרי תורה ומזוזות).

עליתי ממרוקו בשנת 1955 והתגוררתי במושב כרם בן זמרה בצפון. שם עבדתי בהוראה בבית הספר "בניהו" .שימשתי גם  בתפקיד העוזר האישי של הרב מאיר גץ. הייתי מוהל ושוחט. היה לי שם טוב, אבל הרגשתי צורך לעבור ועזבתי. היום אני חושב שזה בגלל שהייתה לי שליחות להקים גנים דתיים ואת בית ספר חב"ד בעיר קריית גת.

לאחר ארבע שנים הגעתי לקריית גת היה זה בשנת 1959, אני זוכר שהגעתי ביום חמישי וכבר ביום ראשון הלכתי למועצת העיר קרית גת על מנת לרשום את הבן שלי דוד לגן ילדים. דיברתי עם הפקידה וביקשתי לרשום את בני לגן דתי. היא אמרה לי אין כאן גן דתי וגם מפא"י לא יאפשרו שיפתח גן דתי בקריית גת. ביקשתי לדבר עם מי שהיה אחראי על המועצה והיא הצביעה לי על דלת החדר שם ישב ראש המועצה גדעון נאור. נכנסתי הצגתי את בעייתי לפניו. הוא אמר לי:" אתה באת לקריית גת כדי לגור ולא להתחיל לשנות סדרים בעיר. אם אתה מעוניין בגן דתי לך לגור במקום אחר". עניתי  לו שיש הרבה יהודים דתיים בקריית גת  ואיך זה שאין גן דתי? הוא אמר לי:" זה לא עניינך, אתה לא באת לכאן להתפלסף איתי. אמרתי לך שלא יוקם לעולם גן דתי בקריית גת". אחרי דין ודברים ראיתי שהוא מפא"יניק  רציני ולא יועיל לי ויכוח איתו. אמרתי לו:" אם יש לך מצלמה תצלם אותי ובעוד שנה תזכור,  שאני באתי לכאן לקריית גת לפתוח גנים ובתי ספר דתיים". הוא צחק ממני ואמר לי "הרבה כמוך דיברו ובירברו והלכו מכאן". יצאתי ואמרתי למזכירה, שהיות ואין גן דתי בקריית גת כנדרש בחוק. אני מעוניין  לרשום את בני רק עד סוף השנה הזאת, כי בשנה הבאה יפתחו כאן, בקריית גת גנים דתיים.

לקחתי את הבן לגן והגננת אמרה לי, שבגן שלה יש שמונה ילדים דתיים שנוטלים ידיים ומברכים לפני האוכל והוא יהיה כאחד מהם. ואכן כך היה. הגעתי לצריף שלא היה רחוק מהגן, תפסתי את ראשי בידיי: "איך אני אשב בבית ויש שטח עזוב ללא פעילות רוחנית"? קמתי והחלטתי ללכת לחפש מישהו שיסייע בעדי. הלכתי ליעקב סוויד, שכל המרוקאים כינו אותו בשם "יעקב הדתי", הוא היה עם כיפה סרוגה, הוא הגיע מטעם מפלגת מפד"ל לעיר על מנת שיחליף פנקסים מאדום לכחול.

מצאתי איתו שפה משותפת ואמרתי לו בא ניסע ל"קסטל" בתל אביב, מרכז המפד"ל, וכך עשינו. ביקשנו מהם שיתנו לנו גיבוי חזק בעיר על מנת לפעול להכניס את הדת בעיר. קיבלנו מהם חיזוק והתחלנו לעבור מבית לבית. כל ערב עברנו בין ששה, שבעה  בתים. כעבור כמה חודשים ראינו ברכה והרבה משפחות החליפו פנקסים ונרשמו לגנים דתיים. כינסתי  מספר חברים שהיו פעילים במפד"ל, וללא מורא הודעתי כי ברצוני להקים מועצה דתית. כעבור שבועיים הורכבה המועצה הדתית הראשונה בקריית גת. אני כיהנתי כמזכיר המועצה.

כיו"ר המפד"ל, הייתי מקבל רשימה של כל המשפחות שהגיעו לקריית גת. היינו הולכים אליהם מיד, ומנסים לצרף אותם אלינו. במהלך הביקורים הגענו לאדם בעיר וניסינו לשכנעו להעביר את ילדיו לבית ספר דתי אך הוא אמר שלא מוכן לרשום את ילדיו אלא אם כן נמצא לו עבודה. אחרי שלושה ימים ניגשתי אליו בהצעה שהוא יקבל את התפקיד שלי, מזכיר המועצה הדתית, ויעבוד בה. הוא הסכים והעביר את ילדיו לבית הספר ונכנס לתפקידי. אני בטחתי בה' שלא תחסר לי עבודה.

כנציג המפד"ל וכתוצאה מהביקוש של הילדים לבתי ספר דתיים פנינו למועצת העיר וביקשנו להקצות לנו שטח לבניית בית ספר חב"ד, וישיבת תומכי תמימים ומקווה. ואכן בקשתנו נענתה והנחנו אבן הפינה לבית ספר חב"ד. המנהל היה הרב זלמן אבלסקי ז"ל.  בשנת 1968 היו בבית ספר חב"ד כ- 720 תלמידים. גם הישיבה התפתחה ומנתה כמאה תלמידים וכמה רמי"ם. ואני קיבלתי את התפקיד של מזכיר ביה"ס ובנוסף היו לי מספר שעות הוראה בבית הספר על מנת להשלים למשרה מלאה.

עבודתי החינוכית והציבורית בהתנדבות, הייתה מנוף להתפתחות הציבור הדתי בקריית גת. בנוסף לפעילות הייתי מתנדב להיות שוחט, מוהל וסופר סת"ם- הייתי עובר בימי שישי בין בתי הכנסת ומתקן את ספרי התורה. בנוסף,התנדבתי ללמד שיעורי יהדות בבתי ספר ממלכתיים אחת לשבוע. ביציאתי לגמלאות קבעתי לכל בית ספר יום אחד בשבוע, ארבע- חמש שעות. נכנסתי לכיתות ולימדתי יהדות במשך שנתיים. לאחר שנתיים החלטתי לעבור ללמוד בכולל.  עד היום אני עובר בין בתי הספר לפני החגים ומסביר על תקיעת השופר ועל חשיבות החגים.

מפד"ל – המפלגה הדתית לאומית הייתה מפלגה ישראלית. המפד"ל ייצגה את הציונות הדתית והציבור הדתי הלאומי. היא חרתה על דגלה בציונות, יהדות, תורה, אהבת ישראל ובעשורים האחרונים גם בארץ ישראל השלמה. היא שויכה לצד הימני של הקשת הפוליטית. עד המהפך ב-1977 ועליית הליכוד לשלטון הייתה המפד"ל מקורבת יותר לצד השמאלי של המפה, והצטרפה לרוב הממשלות בראשות מפא"י והמערך. המפד"ל הוקמה ב-1956 כאיחוד של מפלגות "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" ובשנת 2008 התמזגה למפלגת הבית היהודי (ויקיפדיה)

תשע"ו   2016