מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כך הכל התחיל

אוהד
ברכה

נולדתי בשנת 1936 בעפולה להורי שלמה ומלכה שעלו ארצה מפולין וגרו בעיר עפולה. זו היתה שנת מאורעות ואבי התנדב והיה גפיר – נוטר שיצא בלילות להגן על המקום. אחרי כשנתיים עברנו לגור בתל אביב ומאז אנחנו גרים פה. למדתי בבי"ס יסודי "הכרמל", שנקרא היום "גבריאלי" עד כתה ח'. כמובן שגם היינו בצופים. בתיכון למדתי בגימנסיה "הרצליה" שהיתה הגימנסיה העברית הראשונה וסיימתי כתה י"ב.

חודש אחרי סיום הלימודים התגיסתי לצה"ל. ושרתתי שנתיים כנהגת. בצבא הכרתי את סבא שהיה הבוס שלי. שנתיים אחר כך השתחררתי ונישאנו, סבא נשאר בצבא הקבע. אני למדתי בסמינר צבאי וחודש אחרי השיחרור התחלתי לעבוד. מיד התחלתי לעבוד בחינוך המיוחד, בכפר שלם ליד שכונת התקוה. אלה היו ילדים בעלי רקע תרבותי שונה שבאו ממשפחות נחשלות שרק הגיעו ארצה והתקשו להתרגל לתרבות המערבית. ילדים נחמדים וטובים.

אחרי 7 שנים בהוראה קבלתי ניהול של בי"ס מיוחד לילדים מפגרים ואז הציעו לי לנהל בי"ס מיוחד וחדש מסוגו בארץ, בי"ס לילדים עם ליקויי למידה. זה היה בית ספר ראשון מסוגו בארץ. בכל כתה היו שמונה ילדים עם מורה ועוזרת למורה – סייעת. הכיתות היו מחולקות בהתאם לגיל הילדים עם קשיים רבים ושונים כמו "דיסלקסיה" קשיים בקריאה, "דיסגרפיה" קשיים בכתיבה ו"דיסקלקוליה" קשיים בחשבון וכן קשיי תנועה ועוד. הצוות המקצועי היה רב והשתדלנו לבנות לכל ילד תוכנית בהתאם . עוד חידוש היה זמן ההפסקות: לא היה צילצול וכל כתה יצאה לחצר בהתאם לצורך עם המורה ועם הסייעת. גם תוכנית הלימודים לא היתה אחידה, לכל ילד היתה תוכנית לימודים בהתאם לצרכים שלו. בהתאם ליכולות ובהתאם לקשיים. כאשר ראינו שילד מתקדם ניסינו לשלבו בבית ספר רגיל. כאשר היה משתלב במקצוע שבו הגיע לרמה מתאימה ובשאר המקצועות המשיך בכתה המיוחדת. היו ילדים שעם הזמן עברו ללמוד בכתה הרגילה בכל המקצועות.

רציתי להדגיש שלא היה בית ספר מסוג זה בארץ לכן הייתי צריכה להרחיק עד ארצות הברית כדי לראות בתי ספר מסוג זה. לשמחתי הרבה ראיתי שלא טעינו ובית הספר שלי לא היה פחות טוב מאלה שראיתי בחו"ל. עיקר הלימוד שלי היה מתוך קריאה ולימוד בספרות המקצועית שהשגתי. החומר היה כולו באנגלית אז גם עסקתי הרבה בתרגום לעברית, כדי שכל העוסקים במלאכה יוכלו לקרוא וללמוד. אחרי עבודה של 13 שנה עזבתי את ביה"ס ועברתי ללמד במכללת בית ברל במגמה לחינוך מיוחד במסלול קשיי למידה.

הלימודים האקדמאים שלי

כפי שכבר סיפרתי ההשכלה שלי היתה של בוגרת סמינר, ללא תואר אקדמאי. ולכן החלטתי להרחיב את השכלתי וגם בגלל התחום שבו עבדתי שהצריך ידע רב בתחום הפסיכולוגיה והפדגוגיה. התחלתי ללמוד באוניברסיטת בר אילן אחרי ששירי הבת הצעירה שלנו נולדה. סיימתי תואר ראשון ושני ועדיין לא הרגשתי   שאני יודעת מספיק. אחרי התלבטות החלטתי להמשיך לתואר שלישי.

הלימודים עצמם לא היו קשיים אבל הייתי צריכה לעשות מחקר רציני. בהתייעצות עם אחד הפרופסורים החלטתי לבדוק בעיה של זיכרון מסוים,[זיכרון קטגוריאלי] אצל ילדים לקויי למידה והקשר ליכולת חשיבה. בדקתי אוכלוסיה של 120 ילדים שאינם מפגרים והפעלתי תוכנית טיפול שעובדת על פיתוח החשיבה ואחר כך בדקתי האם היה שינוי בזיכרון. ואכן נמצא כי תרגול בחשיבה קטגורילית שיפר את יכולת הזיכרון ואז קיבלתי את התואר השלישי שהוא תואר דוקטור בחינוך.

הכרזת המדינה

כשהיתי בכתה ח' הוכרזה מדינת ישראל כמדינת היהודים, אחרי 2000 שנות גלות. ההתרגשות היתה עצומה. הגענו לבית הספר כמובן שלא היה לאף אחד ראש ללימודים. באופן ספונטני התארגנו מעגלים של תלמידים ומורים בחצר בת הספר והתחלנו לרקוד עד שכבר לא היה יותר כוח. הכי יפה היה שמנהל בית הספר שהיה אדם מבוגר ומאד רציני היה גם כן בין הרוקדים. למחרת הטילו עלינו בצופים לצאת בערב להרקיד את האנשים ברחובות. אנחנו קיבלנו גזרה ליד שפת הים בתל אביב מה שנקרא ככר לונדון. אנחנו רקדנו יחד עם הרבה מבוגרים עד הבוקר. שמחה כזאת לא חוויתי יותר בחיי.

מילון

גפיר
משטרת היישובים העבריים (Jewish Settlement Police) הייתה כוח משטרה יהודי חוקי שפעל בחסות הבריטים בתקופת המנדט, והיה חלק ממערך הנוטרות בארץ ישראל.

דיסלקציה
קשיים בלימוד הקריאה

דיסגרפיה
קשיים בכתיבה

דיסקלקוליה
קשיים בקליטת חשבון

ציטוטים

”אנחנו רקדנו יחד עם הרבה מבוגרים עד הבוקר. שמחה כזאת לא חוויתי יותר בחיי“

הקשר הרב דורי