כיסא הרצענים
זהו סיפורו של סבא רבא רבא משה יהודה שפכט שחי ברומניה בזמן מלחמת העולם השניה
הסיפור שלי
שמי רחל, סבתא של רוני מצד האב (אורן). הורי עלו לארץ לפני קום המדינה. אבי, אהרון (פרדק) דיבר עלה
לבדו מפולין. משפחתו שנשארה בפולין נספתה כולה בשואה. גם אימי, מרתה (שפכט) דיבר, עלתה לבד לארץ,
ומאוחר יותר עלתה כל משפחתה לארץ. הם נפגשו ונישאו בקיבוץ אושה. לאחר מספר שנים עזבו את הקיבוץ
לכפר אתא שם נולדנו אחותי ואני (בתמונה בית ההורים).
כשהחלה העלייה מפולין, אבי קיווה, שאולי בכל זאת מישהו ממשפחתו ניצל ושרד את המלחמה .
זיכרון חזק מאד זכור לי, מגיל 5, כאשר נסעתי עם אבי מספר פעמים לנמל חיפה לבדוק ברשימות העולים אולי
מישהו ממשפחתו הגיע לארץ. שנינו עמדנו מול הרשימות כשאני אוחזת בידו והבנתי שעלי לעמוד בשקט, לפעמים שעה, לפעמים יותר כדי שהוא יוכל לעבור על כל השמות שנמצאים ברשימה. עד שיום אחד הגיע שכן מהעיר
של אבי ואמר לו אל תבוא יותר לא נשאר אף אחד ממשפחתך.
משפחתה של אימי שרדה הודות למקצועו של סבי. סבי (משה יהודה שפכט) היה "רצען", כלומר הבין והתעסק
בעורות לייצור ותיקון מגפיים ואביזרי עור לסוסים . כשהגיעו הגרמנים לרומניה הציע סבי לתקן להם את כל אביזרי
העור שהתקלקלו, כמו: אוכף של סוסים, רתמות סוסים, מגפים ועוד. "כסא הרצענים", ששימש את סבי ככלי העבודה העיקרי, הציל את חייו ואת חיי משפחתו. בשנות החמישים הם עלו לארץ ישראל. סבי הביא עמו את "כסא הרצענים" ועבד כרצען בבתי המלאכה של צ.ה.ל. את "כסא הרצענים" תרמו אימי ואחיותיה למוזיאון ראשית ההתיישבות של קיבוץ יפעת.
"המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק, הוא מוזיאון היסטורי, הממוקם בקיבוץ יפעת בעמק יזרעאל. מטרתו של המוזיאון לתעד להציג את סיפורם של מתיישבי עמק ישראל, בין היישובים הראשונים שהוקמו בעת החדש,
החל משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד להקמת מדינת ישראל, ולהנציח את מפעל ההתיישבות של אנשי
העלייה השנייה והשלישית בעמק, בנוסף כולל המוזיאון גם את מוזיאון הרפת והחלב המספר את סיפורו של
ענף הבקר והרפת בארץ מראשיתו."
ילדות
הישוב כפר אתא, שלימים הפך לקרית אתא, היה בימים ההם ישוב קטן וקהילתי עם בתים צמודי קרקע. לא
היו גדרות בין הבתים ולא היה צורך לנעול את בתים. השכנים עזרו אחד לשני ,חגגו יחד את חגי ישראל, את
הלידות, ואת ימי ההולדת ועוד.הילדים שחקו, בחצרות הבתים וברחוב, במחבואים,בתופסת,בקלאס, ב-5 אבנים,
בטיפוס על העצים והיינו מאוד מאושרים. בית הספר היה קטן מלהכיל את כל התלמידים וגם מספר המורים היה
קטן לכן, למדנו בשתי משמרות האחת משעה 8 עד השעה 12, והשנייה – מ- 12 ועד ל- 4 אחר הצהרים.
בתמונה רואים את הורי ואחותי (עומדים) ואני יושבת. צבא בצבא שירתתי בנח"ל. החלק המשמעותי והמעניין
בשירות היה "בהיאחזות נחל גולן"(היום קיבוץ אפיק) שברמת הגולן, אשר נכבשה במלחמת ששת הימים.
המקום היה שומם, כמה מבנים ששימשו כחדרי שינה, מקלחות וחדר אוכל. היה עלינו להקים ישוב, או קיבוץ קטן.
אני הייתי אחראית להקמת לול התרנגולות המטילות (את הידע רכשתי בבית הספר התיכון החקלאי כפר גלים).
משהשלמתי את המלאכה, כל בוקר אספתי את הביצים והבאתי אותן למטבח ההיאחזות לארוחת בוקר לכל
החיילים.
היום אני אמא ל- 3 ילדים סבתא ל- 5 נכדים ומתגוררת בישוב נשר שליד חיפה. ומשתתפת בתכנית הקשר
הרב דורי.
מילון
כיסה רצעניםמתקן המשמש לעבודת הרצען
המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק
המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק, הוא מוזיאון היסטורי, הממוקם בקיבוץ יפעת בעמק יזרעאל. מטרתו של המוזיאון לתעד להציג את סיפורם של מתיישבי עמק ישראל, בין היישובים הראשונים שהוקמו בעת החדשה
ציטוטים
”חשוב להכיר את העבר של המשפחה ולהעביר לדורות הבאים“