מאגר סיפורי מורשת

כשהייתי קטנה גרתי באלג'יריה, מדינה גדולה באפריקה הגובלת בצפון – בים התיכון, בצפון-מזרח – בתוניסיה, במזרח – בלוב, בדרום-מזרח – בניז'ר, בדרום-מערב – במאלי ובמאוריטניה ובמערב – במרוקו.  אחי עבד בחברה מחוץ לעיר. בימי ראשון כאשר לא היה עובד היה מזמין את חבריו לאכול בביתנו את האוכל של אמא. ובכל פעם היו אוכלים מאכל אחר ממטעמיה.

אני זוכרת כי האוכל הכי האהוב עליו היה כבש בתנור. אך אז לא היה תנור רגיל כמו שיש היום אלא היה זה בתנור מיוחד. התנור היה בנוי בצורת כד והוא היה ענק במיוחד, הוא היה בנוי באחת הפינות במטבח. תחילה היינו מחממים את התנור עם גחלים וכאשר נהיה מספיק חם היינו לוקחים את הכבש לאחר שתיבלנו אותו בשום, פפריקה, כמון, פלפל  ומלח, שמים אותו בסיר חרס ואז מכניסים לתנור החם. אמנם זה היה המאכל האהוב על אחי אך ברבות השנים כשגדלתי המאכל הפך כבר לחלק ממני, הייתה לו חשיבות עבורי ועם הזמן נהגתי אני בעצמי להכין את התבשיל.

היום, שאני כבר די מבוגרת כסבתא, אני מבשלת את אותו מתכון לנכדים שלי ולשאר בני המשפחה כשהם יודעים שאני מכינה את התבשיל הם מחכים לרגע שיהיה מוכן ויוכלו לאכול ממנו, לא רק שהוא מעדן אלא משאיר טעם של עוד…

החוויה של הייתה מושלמת כי פגשתי ילדה מקסימה עם המון סבלנות לאנשים מבוגרים כמוני שקשה להם להבין מהר. שחר מסבירה שוב ושוב עד שאני אומרת לה שהבנתי. יש לה המון ידע במחשבים והיא פותרת המון בעיות שאני לא מבינה אותן. החיבור שלנו נעשה ממש הדוק כי במהלך החוויה מצאנו הרבה במשותף. היא מזכירה לי המון את נכדתי שהיא בגילה,  גיל 12. למדתי המון על המחשב ועכשיו אני מרגישה ממש כמו ילדה בבית ספר שבאה לשיעור וזאת הנאה גדולה בשבילי להחזיר אותי 50 שנה אחורה כי עליתי ארצה ולא יכולתי להמשיך את הלימודים, אז עכשיו אני ממשיכה ומאוד נהנית ושמחה ואף פעם זה לא מאוחר ללמוד!

החוויה שלי הייתה ממש מדהימה. למדתי על סבין דברים דרך מתכונים והחיבור שלנו נעשה חזק.  סבין סובלנית וסבלנית, מבינה מהר ולומדת טוב.

סבין לימדה אותי המון דברים שלא ידעתי. היא מהדור של פעם, דור מיוחד. היא סיפרה לי את הסיפורים של פעם שעוד לא היו את כל הטלפונים ומחשבים, לא היה את כל הטכנולוגיה של היום. איך היו החיים בלי כל המותרות של היום. אז הבנתי שלא חייבים כל היום להיות במחשב ובטלוויזיה כי לפעמים גם כדאי לצאת מהבית לטיול קטן אפילו לבד. כן, תתפלאו זה ממש כיף.

הייתי שמחה אם היו עושים יום בלי כל הטכנולוגיה שמבלבלת אותנו כל פעם מחדש, יום מיוחד כמו בכיפור אבל שמקדישים לדור העכשווי, פשוט ללא טכנולוגיה.