ישראל שלי, לבנות ולהיבנות איתך
ממרקש שבמרוקו לירוחם שבארץ ישראל
בשנת 1945 נולדתי בעיר מרקש,.מרקש היא עיר מדברית בדרום מערב מרוקו למרגלות הרי האטלס. עליתי ארצה ממרוקו לישראל בשנת 1962 ונשלחתי לקיבוץ רביבים.
עלייתי לארץ הייתה מתוך אהבה ושייכות למולדת. בשנת 1963 משפחתי עלתה ממרוקו לכפר ירוחם .
למשפחתי היה קשה מאוד להתאקלם והיה מוטל עלי לעזור להם בכל דרך אפשרית להקל עליהם את החיים בארץ .
עבדתי בכל עבודה שהוצעה לי בכדי להרוויח יותר כסף ולספק חיים יותר טובים וקלים למשפחה.
בשלב מאוחר סידרתי עבודה כאב בית בבי"ס.
גיוס לצבא :
בשנת 1964 התגייסתי לצבא בין הראשונים מכפר ירוחם למרות התנגדות של ההורים. לאחר מספר חודשים בצבא הגעתי לחופשה ומצאתי משפחה מאוד דואגת , שהרי בעבר, ערוצי התקשורת לא היו כפי שהיום ולא היה להם קשר אלי ולא יכלו לשמוע אודותיי , אך הייתה להם גאווה גדולה כאשר ראו אותי שב עם מדים הביתה.
עזרה וסיוע בקליטת עולים לישראל:
בשנת 1966 השתחררתי מהצבא והתבקשתי על ידי ראש המועצה מכפר ירוחם לטפל בילדים של עולים חדשים שאין להם מסגרת לימודית רגילה. הסכמתי לקחת על עצמי את המשימה. היו כ -60 תלמידים, חילקתי אותם לשתי קבוצות חצי למדו שבוע ימים, והחצי השני עבדו בחפירות ארכיאולוגיות וכך התחלפו כל שבוע ביניהם.
בניית תעשייה בארץ :
לאחר כשנה הייתה דרישה לעובדים בחברת פוספטים יוצאי צבא , החלטתי ללכת לתעשייה מתוך אידאולוגיה ציונית, להיות חלק פעיל בבניית התעשייה בארץ למרות שהיו לי אפשרויות בכל מיני תחומים אחרים. בזמן עבודתי גם למדתי ולאט לאט עליתי בסולם הדרגות עד שהגעתי לניהול המפעל .החלטתי להישאר באזור הדרום ולהקים משפחה.
בשנת 1968 התחתנתי עם אשתי שהכרתי בתל אביב ונולדו לנו שלושה ילדים .
בשנת 1973 אחי הגדול שהיה גר באשדוד העביר את ההורים, אחים ואחיות קרוב אליו .בעקבות עזיבתה של המשפחה נותרה אשתי ללא עזרה של משפחתי .אשתי החליטה לעבור למרכז קרוב מאוד למשפחתה וגם לגדל את הילדים במקום יותר טוב .הודעתי לחברה על עזיבת מקום העבודה . החברה החליטה להעביר אותי לאשדוד להקמת פרויקט שינוע יבשתי בנמל אשדוד . ובסיום הפרויקט בשנת 1979 התחלתי לנהל את מפעל השינוע.
התנדבות:
באשדוד התנדבתי לתפקידים כמו ועד הורים בבתי הספר בהם למדו ילדי, בהעסקת נוער בפעילות חברתית בתוך שכונת מגורי, הקמת קן הצופים, מועדונים בתוך מקלטים של הבניינים בשכונה וכו'…
אירוע של ויתור על התהילה:
לפני כ -15 שנה התקיימה תחרות על פרס "קפלן בתעשייה" , הוחלט בהנהלה שמפעל שינוע יוביל את התחרות. במשך כ-3 חודשים עבדנו בכל הנושאים הקשורים לתחרות אני יזמתי כל מני פטנטים שהביאו לחיסכון רב למפעל והתפוקה עלתה . כאשר הועדה התחילה בעבודתה כביקור במפעל התלווה אלינו הממונה שלי, הציג להם את כל הנושאים והחסכונות שנעשו במפעל על ידי (הממונה הוא שהגיש את החומר לקבלת הפרס האישי שלו) . בביקור הסופי של הוועדה הודיעו לנו שהפרס יחולק בין שנינו .מאותו יום הממונה התחיל להציק לי כי הפרס היה מאוד חשוב לו .מיד הבנתי שאני עלול להיפגע כתוצאה מקבלת הפרס .שלחתי מכתב לוועדה שכל החיסכון שנעשה במפעל נעשה על ידי הממונה והוא אשר הנחה אותי לבצע .הוועדה החליטה כי בעקבות הוויתור שלי יועבר הפרס לממונה . ביום קבלת הפרס על ידי נשיא המדינה, הייתי היחיד מתוך כל חבריי ההנהלה אשר אחל לו מזל טוב מאחר שידעו כי הפרס היה ראוי להינתן לי .
מעשה הוויתור על הפרס ושמירה על מקום העבודה ואחריות כלפי משפחתי היה יותר חשוב עבורי.
אחרית דבר…
כיום אני גמלאי חי באושר עם אשתי, נהנה מארבעת ילדיי שנישאו ואנו חובקים עשרה נכדים מקסימים ואהובים.
העשרה
ירוחם – עיירת פתוח דרומית שעברה שינויים ותמורות לאורך השנים.
תשע"ה
מילון
שינועהעברת אנשים, סחורות, משאות וכן הלאה ממקום למקום עי"הובלה.
ציטוטים
”"בשנת 1964 התגייסתי לצבא בין הראשונים מכפר ירוחם למרות התנגדות של ההורים..."“