מאגר סיפורי מורשת

אבי, הרמן גלבר נולד בכפר בשם בריאזה ואמא שלי, קלינגר לוטי נולדה בעיר רדאוץ. אבי היה פעיל ברומניה, ארץ הולדתו  בתנועת הנוער השומר הצעיר. בגיל 17 עלה ארצה ועבד כמעט שנתיים בסולל בונה. אימו בקשה ממנו לחזור לרומניה ולהתגייס לצבא הרומני. היא חששה כי הוא היה חייב בגיוס. אבא חזר. התגייס לצבא והיה היהודי האחרון בצבא הרומני. לימים הכיר את אימי והם נשאו.

נולדתי ברומניה  שנה,חודש ושבוע אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה  (6-10-1940) . רדיפת היהודים הורגשה בכל מקום ובכל רגע. את ברית מילה עברתי בחדר בבית עם החלונות מכוסים כדי שהרומנים תומכי הנאצים לא יגלו שבבית יהודי יש שמחה. לחזור כדי להתגייס לצבא רומני. הוא היה בין החיילים היהודים האחרונים בצבא רומני. כעבור שנה,  גורשנו לטרנסניסטריה למחנות עבודה והשמדה. אי אפשר לתאר מה עבר עלינו בשלושת השנים שנאלצו "לחיות"שם.

הוריי ספרו לי שהמקומיים שנאו אותנו, היהודים. בקושי מצאנו חדר אחד שיכיל את 17 בני המשפחה. (להזכירכם הייתי בן שנה) מקומי היה בזרועות אחותי הגדולה. החדר היה מלא מפה לפה במזרנים. התנאים היו קשים מנשוא.

בשנת 1944 , הוריי ושלושת ילדיהם  (כולל אותי, כמובן) חזרו לרדאוץ, לביתנו ברומניה. הייתי בן ארבע. הבית שלנו הושחת על ידי הצבא הרוסי.  ביתנו הפך לקומנדו רוסי. זכור לי כי באחד הקירות בבית היה כתוב: "המטרה שלנו מוצדקת, נצחנו " בבית, ברומניה ההורים התמודדו עם  בעיות הקשורות לחיים החדשים. לרגע לא שכחנו שבתור יהודים מקומנו צריך להיות בארץ ישראל. אבא התחיל לעבוד בחריצות למרות הקושי הפיזי (במחנה אבי חלה בטיפוס) כנהג כל ילדותי  חייתי תחת השפעה של השואה. אבא נהג לספר סיפורי זוועה ולבכות תוך כדי הסיפורים. בשנות החמישים התחילה העליה הגדולה של יהודי רומניה לארץ ישראל. לצערנו סירבו לאשר לנו שלוש פעמים את העליה. כך עברו עשרים שנים בערך במהלכן  למדתי בתיכון, באוניברסיטה והתחלתי לעבוד כמורה, התחתנתי ונולדה לנו בת.

בשנת 1979 קיבלנו אישור עליה ולהגשים את רצוננו ואת האימרה :יהודי התבל מקומכם בארץ ישראל. ישראל הייתה קרובה גם נפשית וגם גאוגרפית אך רחוקה בגלל הביורוקרטיה וחוסר הבנה של הצורך ההכרחי של כל יהודי לחיות בארץ. בארץ נקלטנו בבאר שבע. קבלנו דירה והתחלנו ללמוד עברית באולפן.  הייתי נשוי עם ילדה והתחלתי לבנות את חיי בארץ.

הזוית האישית

השתלבתי בארץ במכללה לטכנולוגיה בבאר שבע, כמורה למתמטיקה. ואשתי, רעיה השתלבה בהוראת הכימיה במקיף א' בבאר שבע. עד היום אני עובד בהוראת המתמטיקה בשכר ותורם לתלמידים בתחום. במבט לאחור עברתי כברת דרך ארוכה מאוד, משנות השואה האפלה ועד הקמת בית בישראל וביסוס מקצועי כמורה למתמטיקה בתיכון בארץ.