מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יעקב שליו – החינוך וההוראה כדרך חיים

סבא יעקב שליו והנכדה גאיה רכטמן
סבא יעקב וסבתא שרה-תחילת הקשר
קום והתהלך בארץ

סיפורה של משפחת שליו (נידם) –"קום והתהלך בארץ"

רקע משפחתי:

שמי יעקב שליו נולדתי בשנת 1943 לשלום ועליזה(איזה) נידם ז"ל. בן למשפחה בת 9 ילדים מהעיר "מקנס" שבמרוקו: מסעוד, יעקב, פנינה (ז"ל), אברהם, גבי(ז"ל), ויולט, יוסי, אתיה ויואל. נשוי לשרה ,אב ל 4 ילדים- ליליה לבנת כפיר ושמרית וסב ל- 5 נכדים: לב, גיא, אנג'ל, גאיה ויובל. גאיה היא נכדתי הרביעית והשנייה מביתי השנייה לבנת.

המשפחה במרוקו:  

ההורים של אבי – אבא של אבי (מסעוד): נולד ב"מקנס" במרוקו ונפטר כשאבי היה בן 9 .סבתי נישאה בשנית לרבי אברהם,שאני הכרתיו כסבא והוא נפטר בצרפת בעליה לארץ ישראל. אמא של אבי: חיה עד גיל 100 והיה לה שיער שחור גולש עד יום מותה. היא עלתה יחד איתנו לארץ ישראל ונפטרה בשיבה טובה בעיר צפת.

סבתא וסבא מצד אבא

תמונה 1

ההורים של אמי – אבא של אמי (יוסף ז"ל): נולד במרוקו לנצר של רבנים, היה מחלק אוכל למיעוטי יכולת, מסתובב בין בתים שואל לשלום החלשים ומביא הביתה כל בוקר סופגניות(ספינג') כשעלינו לישראל חלה במחלה נפשית ואושפז בבית חולים שם נפטר. אמא של אמי (יקוט ז"ל): צעירה ברוחה, תומכת, עוזרת וגידלה אחד עשר ילדים בשלווה ובנחת. מארחת קבוע את כל מי שבא.

ההורים שלי:

אבא– שלום זצ"ל(זכר צדיק לברכה) כשמו כן הוא רב גדול היה, עסק בלימוד תורה ועבד במקצועות החופשיים לפרנסת המשפחה והיה רב תחומי ורב כובעים(בכל מקצוע ידו הייתה נטויה) –  מסגר, נפח, נגר, אופטיקאי, כורך, פחח, צייר ועוד..

והכי חשוב היה יושב ראש חברה קדישא בחו"ל וכמובן בישראל. ממנו למדתי איך להיות רב תחומי-רב כובעים. אבי נפטר בערוב ימיו בעיר צפת.

תמונה 2

אמא– איזה (עליזה) ז"ל נולדה במרוקו התחתנה צעירה מאוד אשת נתינה אשר סבלה שנים רבות עד יום מותה משבר גב. החזיקה מעמד עד גיל 80 ונפטרה לפני כשלוש שנים בבית אבות.

תמונה 3

אמי עליזה בתלבושת מסורתית מקנס-מרוקו 

תקופת הילדות:

נולדתי בעיר מקנס – עיר לימודית במרוקו. גרנו בבית שהיה מיוחד בצורתו העגולה עם חצר פנימית כעין פטיו. הוא היה מוקף חלונות שהיו מקורבים לתקרה מסביב לבית. הבית היה בן 2 קומות. בשכנות אלינו גרו 2 משפחות בחצר משותפת כל משפחה בחדר נפרד.

אני גרתי בקומה הראשונה עם הוריי ו- 6 אחיי בחדר אחד גדול ,שבסמוך אליו היה מרתף שהכיל דברי אוכל ושימש כמחסן וגם כמקרר.הפטיו בבית קישר בין כמה שכנים שהיו באותו הבית והיו שותפים במטבח, בבאר מים ובשירותים. הקומה השנייה הייתה חשופה לשמיים ושם אפשר היה גם להקים סוכה. הסוכה הייתה משותפת לכל הדיירים והייתה חלוקה ושותפות בארוחות שכל משפחה לפי התור הביאה את הארוחה לשאר הדיירים. כך קיימו אורך חיים קהילתיים וחברתיים וזאת הייתה שכנות לשמה. את הבישולים בישלו על פרימוס עם נפט והאוכל לשבת הוכן ביום שישי ע"י המשפחה ונשלח לטאבון שהיה במקום מרוחק בתחום השכונה ושם השגיח עליו גוי של שבת.

מגיל שנתיים עד גיל 6- למדתי בתלמוד תורה והיה לנו מלווה בקבוצה בת 10 ילדים הלוך וחזור(מעין הסעה רגלית), מכיוון שתלמוד התורה היה מאוד מרוחק ממקום מגוריי.

בתלמוד התורה היה לבוש מסורתי בצורת סינר שנקרא "סרפן". הלבוש האחיד היה עד לסיום הלימודים בתלמוד תורה.

לאחר גיל 6 עברתי לביה"ס הצרפתי "אליאנס" שהיה מיועד רק לתלמידים יהודים.

היהודים במקנס שבמרוקו גרו ב"מלאח"(גטו),שהיה בנוי מסמטאות ורחובות שאליהם היו מגיעים דרך שער שהמבנה שלו היה דומה לשער יפו ומעבר לשער גרו שכנינו המוסלמים.

החיים בין היהודים למוסלמים בתקופה הזאת היו משותפים ואף אחד לא הפריע לשני,למעט בתקופת חג הקורבן שהיו קבוצות קיצוניות מוסלמיות שהיו מתחפשים לכבשים עם ציפורניים חותכות והיו מתנפלים על היהודים, אך מאחר והייתה שכנות טובה היו שכנינו המוסלמים מזהירים אותנו לפני והיינו מסתגרים בבתים ולא הולכים לביה"ס.

החיים בשכונה היו משותפים, אנחנו כילדים היינו נפגשים בסמטה ומשחקים במשחקי רחוב: כדורגל שהיה מורכב מגרביים, גולות, עג'ואים (חרצנים של משמש), קלאס ובמשחקי התופסת ודילגנו בין גגות של הבתים (הבתים היו נמוכים) ומכרנו מחברות כתובות  לחנווני בתמורה לממתקים,עוגות וגרעינים- החנווני היה לוקח את המחברות כדי לעטוף בהם את הסחורה שהוא מכר(היות ולא היו שקיות).בנוסף מכרנו שתייה קרה שהכנו מאבקה ממותקת ושזיפים מוחמצים וזבן (כמו נוגט).

כבר כילד בן 5 וכאחד שיודע לקרוא הייתי "מורה"- אספתי קבוצות ילדים ומלמד אותם את האלף בית וחשבון על גבי לוחות קטנים וגיר ובעצם יצרתי מעין מתנ"ס מאולתר.

בתקופה זו היה צורך לשמור על השפה העברית ולדבר עברית גם ברחוב ולא רק בביה"ס.

הלימודים בביה"ס הצרפתי "אליאנס"- היה נהוג לשנן את החומר בע"פ כל בוקר משיעורי הבית ונעשו בוחנים כל יום ובסוף כל שבוע חילקו 10 פרסים לעשרת הראשונים בכיתה וציינו את השמות בכיתה של כל תלמיד שהצליח לזכור בע"פ על גבי לוח מיוחד וזה נתן לנו מוטיבציה ללמוד.

בגיל 7 יצאתי למחנה קיץ עם קבוצת ילדים לחודש ימים לכפר נופש "איפראן" שהסמל שלו בכניסה היה פסל של אריה מאבן. ובכל שנה לאחר מכן זה חזר על עצמו עד העלייה לא"י.

תמונה 4

   אני בילדות

טקס בר מצווה מיוחד במרוקו:

בגיל 9 בלבד הוריי החליטו לקיים את טקס בר המצווה יחד עם אחי הגדול היות ואני ידעתי לקרוא בתורה ומאחר ואחי הבכור הגיע לגיל הבר מצווה אך פחות ידע לקרוא בתורה אני קראתי את הפרשה בשם שנינו.

האירוע היה  מיוחד מאוד בלבוש מסורתי עם כובע מיוחד מלווה בתיק מזוודה קטן רקום בעבודת יד שהיה מיועד לתפילין וטלית. אירוע שלא אשכח עד עצם היום הזה.

תמונה 5

    אני אחי ואבי בטקס בר-מצווה

נערות-מתבגרת –עלייה לארץ ישראל:

עליתי בגיל 11 וחצי לארץ ממרוקו דרך צרפת לישראל היישר לעיר צפת למעברה. ציונות לשמה:" צריף פשוט ודל ודולף מעל….. בקיץ חם ולוהט ובחורף קר מאוד." בשנת 1955 לאחר מאמצים רבים עשינו עלייה לא"י שנקראה בפי ההורים "העליה לירושלים".

העלייה עצמה הייתה בלתי לגלית – יצאנו באישון לילה בסתר עם מעט מאוד מטלטלין היישר לנמל בקזבלנקה לאוניה "גולדן איז" בהפלגה עד למחנה "ארנס" שבצרפת, מרסיי. כעבור מס' חודשים התירו לעלות לארץ ושוב באוניה עד לנמל חיפה ל"שער העליה". ומשם עלינו על משאית בואכה למעברה בצפת.

תחילת הציונות:

לאחר העלייה לארץ התגוררנו בצריף פשוט ודל,דולף מעל,לוהט בקיץ וקר מאוד בחורף-זוהי תחילת הציונות,מנהיגות ומלא נתינה. לא זכור לי שההורים שלי התלוננו, ההיפך עם הגיעם לצריף התחילו לנשק את האדמה שמסביבם ובפיו של אבא הייתה תפילה לירושלים משחר ילדותו. התגוררנו בעיר צפת (אחת מערי הקודש בא"י )שמוזכרת בתנ"ך כעיר קדושה לא פחות מירושלים. בזכות הידע שלי בעברית יכולתי לעזור למשפחתי ולהוביל אותם בדרכם הראשונה בארץ. אחריות מתבקשת למרות הקושי במרחק מהעיר במספר ק"מ.

לימודים:

התחלתי את לימודיי בא"י בבית חינוך בי"ס ממלכתי בצפת בגיל 12, שובצתי לכיתה ו'. בהמשך כבר בכיתה ו' יצאתי לקורס הדרכה: "קורס מכי"ם גדנ"ע- ב"יער חולדה" חודש ימים. לאחר מכן, המשכתי לקורס הדרכה נוסף- גדנ"ע-אוויר ברמת דוד. אחרי הקורס הדרכתי בנוער העובד והלומד ובתנועת הצופים. הדרכתי את הנוער מחנאות-הקמת אוהלים בעזרת חבלים, הקמת מחנה בעזרת סנדות (ענפים עבים של עצים) וחבלים ע"י סוגי קשירות שונות, צופיות-כיבוש דגל, לימוד סוגי מדורות (מדורת מזבח, מדורת כוכב, מדורת פירמידה-אינדיאנית), בא"ש לילה, ת"ס (תרגילי סדר), זריקת רימון בתרגול, ניווט בעזרת מצפן ומפה, קריאת תצ"א (תצלומי אוויר).

עם סיום הקורסים הללו התחלתי במלאכת ההתנדבות-יישום בהדרכה והייתי רכז נוער. לעתים אף הדרכתי ילדים יותר מבוגרים ממני (מדריך גדנ"ע, מדריך גדנ"ע-אוויר, מדריך הנוער העובד והלומד כולל ריקודי עם, ולימים גם רכז בצופים של מחוז צפון).

בגדנ"ע אוויר הדרכתי את הנוער בניית טיסנים והטסתם. כמימון לתיכון הייתי רכז בתשלום ב"בית התלמיד" וכמלצר במלון "מינס" ובתקופה ההיא זכיתי לשרת את גדולי האומה: בן גוריון ואשתו פולה, גולדה, פנחס ספיר, משה דיין, מנחם בגין ורבים אחרים. הצורך להדריך, לסייע ולעזור לחברה נבע אצלי כתרומה לקהילה ומהדחף הפנימי שלי לעזור לחברה.

הגיוס לצה"ל:

הצטרפתי לגרעין "גליל" של התנועה המיוחדת שאמור להתגייס לנח"ל והייתי רק  בן 17.5.

עם סיום התיכון יצאתי להכשרה עובדת בקיבוץ מחניים- קיבוץ שהגרעין אמור להגשים ולחזור אליו עם תום השרות. כעבור מס' חודשים בגיל 18 התגייסתי לנח"ל עם הגרעין "גליל" של התנועה המאוחדת. יצאנו לקיבוץ "גבעת-חיים" מאוחד לשל"ת מוקדם(שירות ללא תשלום) לאחר הטירונות במחנה 80, ומשם להיאחזות הנח"ל קציעות שבדרום. במסגרת האחוזים של כל גרעין ניתנה לי האפשרות לצאת לקורס מכי"ם-גולני ובכך תם פרק הגרעין כי מי שיוצא להדרכה או לקצונה לא חוזר לגרעין או לקיבוץ המיוחל.

במהלך השירות עברתי קורס מכי"ם, קורס חובשים,קורס צוותי נ"ט וקורס תולרי"ם. במהלך הזמן המשכתי בצבא לקורס קצינים בפקוד העורף כקצין ארגון רפואה ופרסתי מחלקות רפואה בשטח והמשכתי בתפקיד במילואים עד השחרור.

עבודה סוציאלית, הוראה, הגשמת החלום הציוני:

לאחר שסיימתי את הצבא עברתי להתגורר מצפת שבצפון לירושלים. למדתי לימודים אקדמאיים עבודה סוציאלית,חינוך בדוד ילין ולימים אף עבדתי כמורה לחינוך מיוחד ולחרשים בהתחלה עבדתי כעובד סוציאלי במשרד הסעד והרווחה, עובד קהילתי נוער רחוב מטעם עיריית ירושלים. הייתי מורה לחרשים-עבדתי כמחנך בבית הספר כי"ח חרשים וחינוך גופני.

כמו כן עבדתי גם כמורה רב תחומי בביה"ס במחנה גבעון ובהמשך בגבעת זאב בממלכתי א' תל"י. הייתי מורה לחינוך גופני, אומנות, תושב"ע,טבע וסיירות ואיכות הסביבה, לימוד צמחי מרפא ותבלין והכנת שמנים ארומטיים. בהמשך עבדתי כמאמן כושר אישי בחדר כושר ומאמן אישי (קואצ'ר).

אירוע מיוחד במהלך החיים-הגשמת החלום הציוני:

התיישבות חדשה ביישוב "גבעון החדשה" שליד ירושלים ("שמש בגבעון דום"..) בשנת 1979 הצטרפתי אני ומשפחתי עם מס' משפחות שהגיעו 3 שנים קודם למחנה "גבעון" במטרה להגשים חלום התיישבותי. יישוב חדש בארץ ישראל. התפצלנו לשתי קבוצות האחת הגשימה את "גבעת זאב" מועצה מקומית והקבוצה השנייה "גבעון החדשה" מטה בנימין. אני ומשפחתי בחרנו בקבוצה השנייה שהקימה את יישוב "גבעון החדשה" והיינו מהחלוצים.

תמונה 6

הקראוון הראשון ביישוב גבעון-החדשה (ליד ירושלים)

התגוררנו בגבעון החדשה-יישוב קהילתי עם אורח  חיים קהילתיים וניהלנו חיי חברה ומפגשים יחד, ערבי שירה, קדוש בשבת, טיולי משפחות בטבע ועוד. זאת חוויה בלתי נשכחת לי ולמשפחתי להגשמת יישוב הארץ מתוך אהבת המולדת ובנייתה.

במחנה גבעון היה לנו גן אחד ובית ספר. בשנה הראשונה מנה 9 תלמידים בכל כיתה ו-4 כיתות מ-א' עד ד'. כעבור 3 שנים ביה"ס גדל במספר הילדים ובכיתות עד כיתה ו' ובהמשך ביה"ס עבר על כל צוותו ל"גבעת זאב" לממלכתי א' ולימים בי"ס תל"י..

הזוית האישית

 

"לתת בלי לרצות לקחת ולא בשביל לקבל"

נכדתי גאיה שאיתה אני משתתף בפרוייקט נולדה אצלנו ובנוכחותנו. הקשר בינינו הוא כמו אב ובת כיוון שהיא גדלה אצלנו כבת, לכן עד גיל 3 היא חשבה שאני(הסבא) בעצם האבא שלה מאחר והוריה היו פרודים.

עבורי גאיה ממשיכה את שרשרת האתגרים ורבת הפעילויות: ספורט אתגרי,סקרנות,עזרה לזולת,תרומה לחברה,יוזמת חרוצה אוהבת ומחבקת מכל הלב והנתינה שלא על מנת לקבל תרומה. והקשר בינינו לא נותק עד היום –"קשר רב דורי".

תמונה 7

           גאיה בלידה אצל סבא וסבתא

מילון

ספינג'
סופגניה מרוקאית בחג החנוכה ובאירועים מיוחדים

פרימוס
תנור בישול מהיר עם נפט

טאבון
תנור אפיה מחרס שמניחים על פחמים

מלאח
סוג של גטו בו גרו היהודים במרוקו

סרפאן
שמלה ללא שרוול -סוג של סינר

עג'ואים
חרצני משמש -שימש כמשחק ילדים בשכונה במרוקו ולימים שיחקו בזה גם בישראל

זבאן
ממתק מרוקאי (סוג של נוגט)

מדורת מזבח
מדורה בצורה מרובעת -שמים ענפים של עץ אחד על השני כמו מסגרת ובאמצע יש חלל ריק

סנדות
ענפים עבים של עץ -נעשה בהם שימוש בבניית סוגי מדורות בצורות שונות בצופים

מדורת כוכב
מדורה בצורת כוכב -שמים ענפים של עץ אחד על השני בצורת כוכב

ציטוטים

”"החכמה בחיים היא לא רק להגיע לפסגה - אלא לדעת להישאר בה.."“

”"אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה"“

”"לתת בלי לרצות לקחת ולא בשביל לקבל"“

הקשר הרב דורי