מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות תחת השלטון הבריטי

סבתא הני המספרת
הנכדה אסתי מתעדת
באמצע הלילה הגיעו חיילים בריטים הם משכו בכוח את כל בני הבית החוצה.

הפמוטות ששרדו את השואה

אחר כך הוא הוריד את סבתא לאה לביתו ומסר לה את כל הרכוש שאסף, בביתו היה  מרתף ושם הוא החביא את סבתא לאה. הוא גם דאג לה לאוכל, למים, לשמיכות וספרים. כל יום הוא ניקה ואיוורר את המרתף, בפתח המרתף הוא הניח ארון כבד ומילא אותו בסמרטוטים. סבתא לאה שהתה במרתף שנתיים עד לסוף המלחמה. כשהסתיימה המלחמה הוא דאג לבשר לבנה ניסן שאמו חיה. הוא המשיך לעזור לה עד שהגיעה לארץ לפגוש את בנה, ניסן..
כשסבתא לאה הגיעה לארץ  וירדה  מהאנייה, בנה, ניסן לא זיהה אותה-  כי כאשר הוא נפרד ממנה היא הייתה אישה גבוהה, יפה וזקופה וכשיצאה מהמרתף  הנמוך והצפוף היא הייתה כפופה ונמוכה. אך בחסדי ה' חייה ניצלו!!
ניסן- אביה של סבתא הני היה פעיל במחתרות שפעלו נגד הבריטים, פעילי המחתרות היו מחביאים נשק במקומות מסתור. יום אחד הגיעה השמועה לבריטים שהיהודים החביאו נשק באזור מגוריהם. הם החלו לערוך חיפושים ועברו מבית לבית. באמצע הלילה הגיעו חיילים בריטים לבית של סבתא. הם משכו בכוח  את כל בני הבית ממיטותיהם, והוציאו אותם לחצר אל הכפור המקפיא. הם העמידו את סבתי, את אימה ואת אחיה הקטן בשורה אחת. ואת אביה, ניסן העמידו רחוק מהם כשידיו מורמות  כלפי מעלה, סבתי שהייתה אז כבת  חמש נבהלה  מאוד והחלה לצעוק לעבר החיילים, בכל השפות שידעה, שיעזבו את אביה ויניחו לו. החיילים רתחו מזעם ודרשו להשתיק אותה מייד, אמה שיינדל ניסתה להרגיע אותה אבל היא המשיכה לצעוק. אחד החיילים דרך את נישקו לעבר ראשה של סבתא הני, ואמר שאם היא לא תשתוק מיד הוא יורה, סבתא שיינדל נלחצה ולא ידעה מה לעשות, ואז סבא ניסן, אביה, אמר לה: תגידי "שמע ישראל" וה' יעזור. סבתא הני נרגעה ואמרה "שמע ישראל" בשקט. כעבור כמה דקות החיילים הוציאו את אביה מהבית ויצאו.
סבתא הני רצה לחלון, וראתה שכל הגברים של השכונה וביניהם גם אביה מובלים  ל"כיכר השבת". שם העמידו אותם בכפור, ורק לפנות בוקר כשהתברר שאין בידם כל נשק הם שוחררו לבתיהם. (הנשק הועבר כמה ימים לפני כן למקום מסתור אחר).
הקשר של סבתא הני עם הרבי
סבתי הני מספרת רבות על הקשר שלה עם הרבי מליובאוויטש: "כשהתחתנתי  לא הכרתי את חסידות חב"ד ולא הייתי קשורה אליה כלל, כשהכרתי את בעלי לעתיד (סבא עמוס) הוא הודיע לי שהוא רוצה להיות חבדניק, ושגם אני והילדים שיהיו לנו ילכו בדרך זו, הוא הסביר לי קצת על חב"ד ואני הסכמתי. כתבנו לרבי מליובאוויטש שאנחנו עומדים להתחתן, וקיבלנו מכתב ברכה,

כעבור זמן הקמנו את ביתנו, בתחילה גרנו בישוב קטן שבו היה בית ספר לכל ילדי האזור. היישוב  היה מיועד לצוות החינוכי בלבד אני ובעלי עבדנו בהוראה בבית הספר וגרנו שם., המקום היה על גבול חברון, באזור מסוכן מאוד ולכן רצינו לעזוב, כמובן שמיד כתבנו לרבי, קיבלנו  מכתב תשובה בו הרבי הורה לנו לעבור לכפר מימון,כפר מימון הוא מקום דתי, אך אנו הלכנו לשם כדי להפיץ חסידות, ואכן פעלנו שם רבות, האנשים אהבו אותנו, אנחנו היינו מאד קשורים לרבי. דיווחנו לרבי כל פרט ופרט, כתבנו וקיבלנו תשובות מפורטות ומדויקות. כשבני השני נולד (אחרי ביתי הראשונה חדווה) כתבנו לרבי שאנחנו חוששים על חינוך ילדינו, שמא,לא נצליח לחנך אותם בסביבה זו כילדים חבדיים, הרבי הורה לנו להישאר בכפר מימון. לאט לאט המשפחה גדלה ורצינו להוסיף עוד שטח לבית. כתבנו לרבי והוא כתב "להוסיף בשמחה ובטוב לבב" ואכן הוספנו. בבת מצווה של חדווה ביתנו הבכורה כתבנו לרבי שוב שאנו פוחדים על חינוך הילדים ואז קיבלנו תשובה לעבור לכפר חב"ד ,באם האישה (שזו אני) מסכימה? כמובן שהסכמתי,

ראינו  ניסים רבים במעבר שלנו לכפר חב"ד. הרבי הורה לנו להוסיף ולהגדיל את הבית, ואכן הצלחנו להשיג את כל הכסף הנדרש. עובדה זו נתנה  לנו כוחות, למרות שההסתגלות שלנו ושל הילדים הייתה קשה אך, ב"ה דווקא שני הבנים שלי הסתגלו מהר מאד והיו מרוצים. לאט לאט למדנו להכיר אנשים בכפר והכרתי חברה טובה אחת.

 

במהלך כל השנים היינו בקשר רצוף עם הרבי. אולם אף פעם לא נסעתי לרבי. לעומת זאת,בעלי כבר הספיק לטוס מספר פעמים, כשנודע לחברותיי הם נדהמו, והחלו  לשכנע אותי: "אף פעם לא טסת לרבי? את חייבת לטוס ולהיות שם!" אני רציתי מאוד לפגוש את הרבי. אבל זה לא היה פשוט, היו לי כבר ב"ה שבעה ילדים, ולא היה לי אצל מי להשאיר אותם. משפחתי המורחבת לא הייתה חרדית, ובכפר חב"ד לא היכרתי את התושבים.

 

באחד המים פנה אלי בעלי ואמר: "אם את באמת רוצה לטוס לרבי, אסור לך לעשות חשבונות אלא פשוט לפעול"!. ואכן התחלתי לפעול- ארבעה מילדיי השארתי אצל חברה בכפר חב"ד, ואת השלושה האחרים השארתי אצל בת דודתי בקריית אתא.

 

בסיוון תשל"ו עלינו למטוס אני ובעלי ונסענו יחד לרבי, הגענו ל-770, בעלי הכיר את המקום. אך לי הכל היה חדש ולא מוכר. כשנכנסנו למזכירות של הרבי פגשנו את המזכיר בנימין קליין, הוא הבחין  שאני מבוהלת, והחל  להרגיע אותי,הוא שאל אותי מאיפה אני? כשאמרתי לו, שגדלתי בירושלים, אמר לי שגם הוא ירושלמי. תוך כדי השיחה התברר שהוא מכיר את אבי(סבא ניסן) .

 

לבעלי היה חבר שגר קרוב ל- 770 והוא הזמין אותנו  להתארח אצלו. שהינו אצל הרבי שלושה שבועות. בסיום שלושת השבועות נכנסנו ליחידות עם הרבי היינו מאד נרגשים, לפני היחידות הכנסנו פתק לרבי על הדברים שאנחנו רוצים לדבר ביחידות, בפתק כתבתי שביתי חני הגיעה לגיל שנתיים ושהיא יודעת לדבר ולברך. חיכינו הרבה זמן בתור, ובשעה שלוש בלילה הגיע התור שלנו.

 

כשנכנסנו הרבי שאל אותנו באיזה שפה אנו מעדיפים לדבר, בלשון הקודש או באידיש? אני העדפתי לדבר בלשון הקודש, פחדתי שמרוב התרגשות לא אבין את האידיש, ואז הרבי שאל אותי אם אני מרוצה מכפר חב"ד? אני אומנם הייתי די מרוצה, אבל לא לגמרי. אך פחדתי להגיד זאת לרבי ועניתי לו, שאני מרוצה. הרבי חייך ואמר " לטוב אין גבול תמיד יכול להיות יותר טוב". הבנתי שהרבי הבין את הרגשתי למרות שלא סיפרתי. הרבי שאל כמה שאלות את בעלי. ופנה אלי ושאל אותי האם כל בנותי מדליקות נרות שבת? בתקופה זו הורה הרבי, שכל ילדה מגיל 3 תדליק נרות שבת. היו לי  ארבע  בנות מעל גיל שלוש, ובת נוספת, חני שהייתה בת שנתיים שעדיין לא הדליקה נרות שבת. אני הבנתי שהשאלה של הרבי מופנת  לבנות שמעל גיל 3 ועניתי תשובה חיובית. הרבי חזר על השאלה שוב ושוב, ועניתי שכן, והוספתי שהן גם השפיעו על בנות נוספות שתדלקנה. הרבי חייך חיוך גדול, הוציא מהמגירה  חמש דולר ואמר לי, שאמסור לכל אחת מהבנות, כדי לתת צדקה לפני שהן מדליקות. לא ידעתי, מה נהוג לעשות? האם אני אמורה לקחת את הדולרים או לא? הרבי שוב חייך, והוציא עוד שני דולר, ואמר שלא יפה לקפח את הבנים ושניתן גם להם. בעלי לקח את הדולרים עבור הבנים, רק  אז לקחתי גם אני את הדולרים עבור הבנות.

 

 היינו הרבה זמן ביחידות. המזכיר נכנס כבר כדי להוציא אותנו, אך בכל פעם שהמזכיר ניסה להוציא אותנו הרבי עדיין דיבר איתנו. זכינו ליחידות ארוכה עם הרבי. יצאנו נרגשים מחדר היחידות.

 

כשיצאתי, הטרידה אותי השאלה של הרבי: "האם כל הבנות מדליקות נרות"? לפתע שמתי לב שהרבי נתן חמש דולר עבור הבנות!! כנראה, שהרבי התכוון גם לחני הקטנה. הרי כתבתי לרבי שחני יודעת כבר לברך, והרבי התכוון שגם היא תדליק. מיד כתבתי פתק לרבי שאני מבינה שגם חני צריכה להדליק, כי היא יודעת לברך. המזכיר הכניס לרבי את הפתק ומיד התקבלה תשובה מהרבי: תשואות חן.

 

וכשיצאנו לכיוון שדה התעופה הרבי ברך אותנו לשלום. מאז נקשרתי אליו מאד, נהייתי חבדניקית לגמרי, והמשכתי לקבל ממנו הוראות. למשל, לנהל בית ספר ואכן ניהלתי את בית ספר חב"ד "בית חנה" שבקריית מלאכי.

 

היום אני מתגעגעת מאד ומחכה שתבוא הגאולה

מילון

יחידות
יחידות הוא מושג בחסידות שפירושו פגישה פרטית עם הרבי. החסיד נכנס לחדרו הפרטי של הרבי ומקבל הוראות אישיות לעבודת השם שלו ותשובות לשאלותיו.

סווען סווענטי
770 - מרכז חב"ד העולמי הוא בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש,שהו התקיימו התפילות, ההתועדויות, היחידויות וחלוקות הדולרים.

ציטוטים

”היום אני מתגעגעת מאד ומחכה שתבוא הגאולה ושנזכה שוב לראות את הרבי“

הקשר הרב דורי