מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

בסביבה שלנו גרו כל הפליטים, חסידי חב"ד, שברחו מרוסיה לאחר מלחמת העולם השנייה. גרתי שם, בארמון במומרנסי, עד גיל חמש. היה לנו הכול במקום: בית כנסת, בית ספר, מטבח ועוד …

לאט לאט הרבי שלח את המשפחות לכל העולם. עד שנשארו במקום רק  30 משפחות. הרבי הורה למשפחות שנשארו, שהם ימשיכו בצרפת את השליחות. בגיל 5 עברנו לאובערויליע. שם אבא שלי היה שוחט ומוהל, וכך היה לנו בשר כשר, פירות, ירקות, מלח וסוכר קנינו בשוק, כי אין בהם כל בעיה של כשרות. כל שאר מצרכי המזון, אמי הייתה מכינה בבית: עוגות, לחם, אטריות, ועוד…

שכרנו בית ובית כנסת במקום. את המקווה עשינו במחתרת. לאחר מכן אבי מצא שטח ובנה בית כנסת וגן ילדים. אחר כך המוסדות התרחבו והוא הקים את בית הספר "שניאור". עם היהודים במקום נפגשנו, בשבתות – במסיבות שבת ובשיעורי תורה, בימי ראשון וחמישי. בתחילת השליחות לא היה במקום חלב כשר ולכן  פעם בשבוע היינו מביאים חלב מרחוק, שיספיק לכל השבוע. הרתחנו את החלב והכנו לבד-בבית יוגורט וגבינה.

ילדה בשליחות

באובערויליע לא היה עדיין גן יהודי. אבי כתב לרבי "האם מותר לבתי ללכת לגן גוי בבוקר?" אמנם, בצרפת היה קיים בית ספר חב"ד, "בית רבקה" שם הייתה פנימייה לתלמידות שגרות מחוץ למקום. אולם, אבי חשב שלא מתאים לשלוח אותי לפנימייה. הרבי ענה לאבי: "ברוסיה עשו מסירות נפש שלא לשלוח ילדים לבית ספר גוי ואתה אומר שאתה מוכרח"? כמובן, שעם קבלת התשובה מהרבי, נסעתי ללמוד ב"בית רבקה", יצאתי בגיל חמש וחצי והייתי שם עד גיל שבע עשרה וחצי, וככה זכיתי להישאר בת חב"ד אמתית.

בארבע השעות הראשונות של יום הלימודים למדנו לימודי קודש ובארבע השעות שלאחר מכן למדנו לימודי חול. היו לי כמה מורות. רציתי לספר לכם על חלק מהן: הייתה לנו מורה אחת מישראל, שהייתה מנגנת באקורדיון, היא לימדה אותי לנגן בחליל. היא הקימה מקהלה ואני ניגנתי בה. הייתה עוד מורה שהייתה מביאה לי בולים, היא ידעה שאני אוהבת ואוספת בולים.

ידענו שצריך ללמוד הכל. אבל, למרות הידיעה, היו כמה מקצועות שיותר אהבתי והם: היסטוריה, התעמלות, חסידות ויהדות. כמובן כמו כל פנימייה היה לנו חדר אוכל, מבין האוכל שהגישו, אהבתי במיוחד קוסקוס עם לחם. בבית כשהייתי קטנה יותר, אהבתי מרק ובשר טחון. חברותי בפנימייה היו: רבקה-אחותו של הרב גורביץ, שתי אחיותיו של הרב גולדברג, בת דודתי בלה קלמנסון עכשיו גולדשטין, פרומה בלינוב, ושטרנא זיסקין. עם החברות שיחקתי: 5 אבנים, כדור, קלאס, קוהקוה, וריקודי בלה. בשעות הפנאי הייתי קוראת ספרים ושומעת מוזיקה.

במהלך 12 השנים שלמדתי ב"בית רבקה", קיבלתי  חינוך חב"די אמתי. המשמעת הייתה מאוד חזקה, העונש על הפרת משמעת היה, שלא לנסוע הביתה בשבת חופשה. בשבתות הייתי עושה מסיבות שבת, פעם בשבועיים בשבת הייתי מגיעה הביתה הבית שלנו היה מאד איכותי וערכי בדרך החסידות. היו לי שבע אחיות ושני אחים שמותיהם ומשפחתם כיום לפניכם:

הוריי ומשפחתי

בילה רישא גנזבורג, רבקה ליפסקר, פייגה מלכה לויטין, חינא רחל ברוכשטט, לאה רסקין, חיה נסילביץ, יוסף יצחק קלמנסון ומאיר שמחה קלמנסון.

אספר לכם מעט על ההורים שלי:

לאבי קראו שלום מנדל קלמנסון. הוא היה מאוד חסידי, אחראי ומקושר לרבי. לפני המלחמה היה אבי הקונסול של הרבי. ולאחר מכן בנה בפראג בית ספר לבנות "בית שרה". אחרי המלחמה הוא היה שוחט ומוהל, ולאחר מכן הרבי אמר לו להקים בית ספר, ולכן הוא היה מנכ"ל של מוסדות "שניאור".

לאמי קראו בתיה והיא מיוחסת למשפחת חן. היא הייתה מאוד צנועה, חרוצה, חסידית, מסורה, טובת לב ומפרגנת לכולם! בהתחלה היא הייתה רק בבית, ואחר כך היא הייתה הנהגת(!) הראשונה בצרפת! היא הייתה טבחית וכעת היא אם בית בבי"ס שניאור. ההורים נתנו לנו דוגמא חיה נפלאה למשל: הם אף פעם לא הרימו את הקול, ותמיד עשו מה שהרבי, אמר הם גם לבשו תמיד צנוע, כמובן כמו פעם. היום יש מלאי של בגדים, והארונות "מפוצצים" אבל, פעם היה לנו קצת. לדוגמא לי היו שני בגדים ליום חול ובגד אחד לשבת.

כשהייתי קטנה יותר, לפני שהייתי בת-5 וחצי, ליתר דיוק לפני שעברתי לבית רבקה. אכלנו בצהריים מרק ירקות טחון ושלוש כפות בשר שאבי כמובן, שחט. הממתקים בביתנו היו תפוח או תפוז ורק לכבוד פסח קיבלנו במשלוח מיוחד משמרלינג שבשוויץ שוקולד כשר לפסח למהדרין. בערב שבת אמי הייתה ממלאה "גפליטע פיש" בדג. בשבת אכלנו את הדג הממולא כמובן, קודם אבי אכל ואחר כך אנחנו.

העלייה

לפני החתונה עשיתי שליחות ב"בית רבקה" ליד הוריי. כשהתחתנו בעלי שהיה ירושלמי, שאל את הרבי: "האם להמשיך את השליחות"? והרבי ענה: "תמשיכו את השליחות לתקופה". נשארנו בשליחות בצרפת עשרים וחמש שנה לאחר החתונה, עלינו לארץ בשנת 2000 (למנינם). הגענו למגדל העמק, אני ב"ה ידעתי לדבר טוב עברית. כי לימדו אותנו ב"בית רבקה" עברית. שמחנו  לעלות לארץ ולהגיע למגדל העמק. כי יש שם קהילה של חב"ד, ובן דוד של בעלי גר שם. גרנו בבית שכור, עד היום בעצם. ב"ה נקלטנו טוב, הילדים הקטנים נכנסו ל"חדר" חב"ד במגדל העמק, והגדולים לישיבות.

הזוית האישית

בזכות קיום הוראת הרבי לאבי זכיתי לגדול כבת חב"ד ולהקים משפחה חסידית לתפארת.