מאגר סיפורי מורשת

אני תמי חן, סבתא גאה של רומי סקף המתוקה ועוד שמונה נכדים. נולדתי ביפו במחצית המאה הקודמת 1955. בת בכורה להורי יצחק ורחל. לימים התרחבה המשפחה נוספו לי עוד שלושה אחים. גרנו בדירה בת שני חדרים, ארבעת האחים בחדר אחד. לא הרגשנו צפיפות, להיפך, היה כיף מאוד.

את שנות ילדותי העברתי בחולון. בגיל חמש התחנכתי בגן הילדים של הגננת יהודית. הגן היה במרחק של קילומטר בערך מביתי, לא היו הסעות, כך שהלכתי וחזרתי מהגן כל יום ברגל ולבד! בית הספר היסודי כבר היה קרוב לביתי. למדנו משעה 8:00 בבוקר עד שעה13:00. את ארוחת הצהרים אכלנו בחדר האוכל של בית הספר. הגענו הביתה להכין שיעורי בית ואז יצאנו לשחק בחצר עם כל הילדים של השכונה.

את המשחקים הכנו לבד לא קנינו בחנויות. שחקנו במגוון רחב של משחקים: קפיצה בחבל, קלאס, חמש אבנים, שבע אבנים, סכין תוקע, קפיצה בגומי, חישוק, הקפות ושלוש מקלות. נהגנו גם להעיף עפיפונים שהכנו לבד ונהנינו מכל רגע.. בשעה 16:00 הילדים היו הולכים למועדון השכונתי ומשתתפים בחוגים כמו: כדורסל, ריקודי עם, תפירה, דמקה ושחמט. ואז בשעה 19:30 היינו הולכים הביתה עייפים אך מרוצים. לא היו טלפונים ולא הייתה טלוויזיה היינו קוראים ספרים כל ערב לפני השינה.

את אווירת החגים הרגשנו הרבה לפני מועד החג

כל הכנות לחג התחילו לפני החג כמו למשל: לחג הפורים התחלנו להתארגן ולחשוב מה כדאי להתחפש. את התחפושות תפרנו, הכנו לבד וזאת היה חוויה בפני עצמה. בכל שנה הייתה תחרות תחפושות בבית-הספר ולזה התכוננו בהתרגשות מבעוד מועד. כאשר החג נגמר, למרות שידענו שיש עוד חודש ימים עד חג הפסח, כבר התחלנו בהכנות. צבענו את הבית התחלנו להכשיר אותו, סדרנו וארגנו כל פינה. אני זוכרת, שתמיד ציפיתי לקבל את בגדים חדשים שקנו לנו לכבוד החג. את ליל-הסדר חגגנו אצל סבתא ברחובות. ביום העצמאות היינו הולכים למפגן צה"ל בכל שנה בעיר אחרת. הכי זכור לי שהלכנו למפגן צניחה בחוף הים וראיתי את אבי צונח לתוך הים. כשהייתי בכיתה ח' רקדתי ריקודי-עם על במת יום העצמאות בעיר חולון.

בצל מלחמת ששת הימים

אני זוכרת את תקופת טרום מלחמת ששת הימים, אבי גוייס למלחמה. הייתי בת שתיים עשרה וכולנו נשארנו בבית. עשינו זאת כי פחדנו לצאת, חששנו שיקרה לנו משהו בחוץ. על מנת להגן על הבית ועלינו, מלאנו שקים בחול והעמדנו אותם בכניסה לבית. את החלונות כיסנו בניר סלוטייפ בכדי שלא יראו את האור מבחוץ, בזמן האזעקה היינו יורדים למקלט. אני זוכרת, שישנו שני לילות במקלט יחד עם כל השכנים.

כשאבא חזר לחופשה קצרה  מהמלחמה כולו מאובק ועייף ואני שחקתי במשחק חישוק כדור שאני הכנתי מחוט ברזל. תוך כדי המשחק נפצעתי ברגל ואבא עוד הספיק לקחת אותי לבית חולים.(כאילו אני הייתי בשדה הקרב). מאוד שמחנו שהמלחמה נגמרה בניצחון לעם ישראל ואבא חזר הביתה בשלום, למרות שהיו משפחות שהבן  שלהם לא חזר הביתה ממלחמה זו.

הזוית האישית

סבתא תמי: ראשית רציתי להודות על היוזמה והרעיון המבורך לתכנית הקשר הרב דורי. ההתרגשות הייתה כפולה, מצד אחד לחזור ולשבת בספסל הלימודים, ומצד שני לשבת סמוך לחברתי, נכדתי. התכנית הציפה בי זיכרונות רבים, שיכולתי בקלות להעבירם לנכדתי המתוקה, ובנוסף לשמוע סיפור חייהם של סבים וסבתות אחרים. מקווה, שנכדתי השכילה להבין את ההבדל בין ימיי ילדותי דאז לאורח חיי הילדים היום, מאוד נהניתי בחברתכם שלצידי יושבת נכדתי.

רומי: אני רוצה להודות לך סבתא על כך שבאת לכל המפגשים שלנו ולא פספסת אף אחד מהם. אנחנו נהנינו ללמוד יחד האחת מהשנייה וזה קרב ביננו מאוד. למדתי ממך על השורשים של המשפחה שלנו. אני חושבת, שכדאי להמשיך עם זה בשנים הבאות בגלל שזה מחבר אותנו לשורשים שלנו ומחבר את הילדים לסבים ולסבתות.