מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברוסיה בשנת 1946 ובגיל חצי שנה עברתי לפולין מרוסיה. עברנו ברכבת, הנסיעה לפולין ערכה 3 חודשיים. גדלתי בפולין בעיר קטנה בשם שצגום שהייתה על גבול גרמניה-פולין. משפחת אבי מפולין על גבול רוסיה היום אוקראינה ואמי ילידת רוסיה בעיר סמולינצק. אני הבכורה ומתחתי שתי אחיות. גדלתי בבית שבו אבא סיפר על התורה והתנ"ך ומאוד אהבתי לשמוע. לא הכרתי את סבי וסבתי כי כולם נרצחו על ידי הגרמנים ימח שמם בשואה. מאחר שלא היו הרבה יהודים לא היה בית ספר יהודי ובגלל זה התחנכתי בבית ספר t.p.d -בית ספר של גוים עד כיתה ה'.

בכיתה ו' בגיל 11 עלינו לארץ. איך שהגענו לארץ הלכתי לפנימית כפר הנוער בן שמן. הייתי חניכה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בכפר הנוער בן שמן וזכור לי שהיו פעילויות, משחקים טיולים. בתיכון למדתי בעירוני א' בתל אביב-תיכון ערב 4 שנים. אהבתי מאוד ספרות וזה נבע מכך שאהבתי לקרוא. היו לי הרבה חברים וחברות בגיל ההתבגרות שיצאתי איתם בסוף שבוע. כל השבוע הייתי מאוד עסוקה בעבודה ובלימודים אז היה כיף קצת להשתחרר.

בגיל 18 עם סיום התיכון התחתנתי והתחלתי לעבוד ובעבודה תפקידי היה לחבר בין דוגמא וסוודר. היה ברור לי שהחיים בעיר אינם מתאימים לא לי ולא למשפחתי. על קצרין שמעתי לראשונה מחברתי לעבודה. באותה תקופה עבדתי בגן ילדים בתל אביב. תמר ז"ל סיפרה לי על הטיול שערכה בחופשת פסח: עונת האביב הכול פורח וצומח והמשיכה והפליגה בתיאור נופי הגולן. כבר באותו שבוע הגענו בעלי ואני לקצרין. ההתרשמות הייתה עזה, התאהבנו במקום – בעיר. תוך חודש עברנו לגור בה, (בקצרין), ביולי 1979.

ילדי,יעקב בן 11 וחצי ומיכל בת ה-8 נקלטו חברתית, נוצרו חברויות ועד היום הם זוכרים בגעגועים את הילדות הכי יפה שהייתה להם. גם אנחנו המבוגרים השתלבנו יפה, יצאנו לטיולים במסגרת ביה"ס שדה גולן הממוקם בעיר. מסיבות, חגים, אירועים פרטיים וחברתיים נחגגו ברוב פאר והדר מלווה בשמחה אמיתית. למשל יום העצמאות צויין באל-חמה, היא חמת גדר,  וכל תושבי הרמה נוכחו בה, וגם לקיבוץ מבוא בחמה הוזמנו תושבי הגולן. האווירה ששררה באותה תקופה התאפיינה בראשוניות של עשייה יש מאין. שמחתי על כל מבנה חדש, חנות שנפתחה,או מפעל שחונך ברוב משתתפים. אני מסתכלת על כל שנותיי בקצרין וגאווה עוטפת אותי על כל היופי והשקט שאני מוקפת. הצלחתי בכך שגם דור ההמשך בחר לגור בקצרין וחלק מנכדי עדיין גרים עם הוריהם,

ולסיכום: טוב להזדקן בקצרין.

הזוית האישית

חנה: נהנתי מכל רגע.

תחיה: אהבתי לשמוע סיפורים של פעם