מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בתימן

שלומית ואסתר
מושב עזריאל
קורות חייה של סבתא שלומית

נפטרה היא נשארה יתומה ללא אם.

סבתא שלומית לא הלכה לבית ספר כי לא היה בית ספר לבנות בתימן, רק הבנים למדו תורה. הבנים למדו אצל המורי והבנות נשארו בבית לעזור לאמהות במלאכת הבית והמטבח. הבנות סחבו מים בכדים מן הבאר, כיוון שאז לא היו מים בברזים. הבנות טחנו לבד את החיטה, ממנה הכינו קמח ויצרו ממנה בצק ופיתות.
סבתא שלומית מספרת, שלא היו להם אפילו נעליים בתימן, כולם היו הולכים יחפים. כיוון שאמה של שלומית נפטרה שלומית נאלצה לטפל באביה עד גיל מבוגר. שלומית עלתה לארץ מתימן כשהייתה בת 15. כשהגיעו לארץ הם חיו במעברה בקיבוץ עין שמר  הם עיבדו את האדמה. המצב היה קשה הם גרו בצריף אחרי זה הם גרו בעזריאל ושם שלומית התחתנה וגם בעזריאל גרו בהתחלה בצריף. הילדים של שלומית והנכדים הילדים של שלומית:  לאה, מור, מלי, יפה, חבצלת, אתי, דורית, בת שבע, רחמים, אהרון הנכדים של שלומית יובל שגי איתי נתן שיר אנה אהוד אדר אפרת נומר טל הראל ברוך ה' משפחה נפלאה וענפה.
תשע"ו

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – אורח החיים בתימן לפני עליית "מרבד הקסמים"

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ציטוטים

”בתימן, רק הבנים למדו אצל המורי והבנות נשארו בבית לעזור במלאכת המטבח. “

הקשר הרב דורי