מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  בשנת 1941 בת ליפת ותמר דמארי בשעריים שברחובות. בת למשפחה בת עשר נפשות. אני האמצעית במשפחה. סבא וסבתא שלי הגיעו מתימן, וכמו כן גם אבא שלי. הסבא שלי היה רב גדול ורב פעלים בשעריים בתחילת ההתיישבות. על שמו יש רחוב שנקרא רחוב מנשה קפרא.  אמא  שלי תמר דמארי הייתה התינוקת הראשונה בשעריים.

לאבא שלי הייתה חנות מכולת ואימא הייתה עקרת בית. המצב הכלכלי היה קשה. הייתה לנו חצר גדולה ואימא גידלה בחצר עיזים לחלב, תרנגולות לביצים וגם לבישול וגם שובך יונים. כמו כן  גידלנו גינת ירק לשימוש ביתי. היו לנו גם עצי פרי. לאימא היה טבון בחצר והיא הייתה אופה לנו כל בוקר פיתות. לארוחת הבוקר הייתה מכינה לנו חמאה ממוסת ואנו היינו טובלים את הפיתה בחמאה. שהגעתי לגיל בית ספר ביום הראשון הלכתי עם אחותי הגדולה ממני בשנה היות ואימא הייתה עסוקה בעבודות הבית. סיימתי שמונה שנות לימוד ולא הלכתי לתיכון בגלל המצב הכלכלי בבית. אבא שלי  שלח  אותי ללמוד שנה פקידות שיהיה לי מקצוע. בתקופה זו גם עבדתי במסעדה של אבא שלי במסעדה הכרתי את שמואל שהיה לי לחבר.

שמואל עלה ארצה מעירק עם משפחתו בשנת 1951.הסוכנות שיכנה אותם במעברת רחובות. באותה שנה היו גשמים חזקים והאוהלים כולם הוצפו במים. הסוכנות לקחה את הילדים מהמעברה ופיזרה אותם לקיבוצים ולמשפחות אומנה. שמואל הגיע לקיבוץ יקום ומהר מאד התאקלם בחברה.  אימא שלו באה לבקר אותו בקיבוץ ומשראתה אותו עובד בגינון עם מעדר, לקחה אותו מיד והחזירה אותו לאוהל במעברה. עם כל הקושי הם התאקלמו כשקיבלו שיכון עולים בשכונה אושיות ברחובות. שמואל התגייס לצבא ושם שירת בתותחנים. עם תום השירות עבד בבית דפוס ושם למד את המקצוע.

התגייסתי לצבא בשנת 1960,שמואל התנגד שאמשיך לשרת בצבא, לאחר חצי שנה התחתנו בחתונה צנועה מאד ברבנות. היום אנו הורים לשלושה ילדים  שתי בנות ובן  (אלונה, עידית ואוהד) אוהד האבא של רביד, אורי ונועם. יש לנו חמישה נכדים.  את רביד ושני אחיה טיפלתי שהיו תינוקות עד שהלכו לפעוטון.

בשנת  1964 היו לי את אלונה ועידית, ורציתי לצאת לעבוד, לא מצאתי עבודה כפקידה, התחלתי לעבוד בניקיון במכון ויצמן. לאחר תקופה מסוימת אחרי שראו שאני רצינית ומסודרת ראו אותי מתאימה לעבודה כפקידה מתחילה באותה מחלקה בה עבדתי בניקיון. התקדמתי במשך השנים והגעתי לתפקיד בכיר במשרד של המחלקה לפולימרים ואף קיבלתי תעודת עובדת מצטיינת.  עבדתי כ- 37 וחצי שנים עד לפרישה לגמלאות.

היום שאני בפנסיה, אני מעבירה את זמני בעיקר בבית. אחת לשבוע אני נפגשת בקבוצת נשים בויצ"ו, שומעות הרצאות בנושאים רבים המתאימים לגילנו, וכמו כן יוצאות גם לטיולים בארץ. בנוסף לכך אחת לשבועיים אני נפגשת בקבוצת פורום נשים להרצאות וטיולים גם. כמו כן אני מרבה לצאת לטיולים בארץ. כשיש לי זמן פנוי אני נהנית לשחות בבריכת מכון ויצמן.

הזוית האישית

אני נהנית לארח את הילדים והנכדים בימי שישי לקידוש וארוחת ערב.