מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ ישראל בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בתאריך ה- 31.05.1955 בת לשמחה ז"ל ואליהו ז"ל בת שלישית למשפחה בת 10 אחים ואחיות .

הוריי עלו ארצה מ"סונדור" זהו כפר חקלאי הממוקם לרגלי ההרים בצפון עיראק סמוך לגבול עם טורקיה.

יהודי סונדור התפרנסו מחקלאות, סריגה ואריגה ובהשוואה לחיים בכפרים אחרים חיי היהודים בסונדור היו טובים למדי כ- 100 משפחות יהודיות התגוררו בכפר והיוו את הרוב בין תושביו ב-1951 רובן עלו לישראל וביניהם משפחתה המורחבת שלי.

בהגיעם ארצה התיישבו בשכונת מלחה שלימים היה כפר ערבי בשם אל מאלחה ולמעשה היה זירה של קרבות מרים אולם במלחמת העצמאות נכבש הכפר בידי צה"ל ותושביו נמלטו.

בראשית ימיה נחשבה לשכונה מרוחקת ונחשלת הסובלת מהזנחה ומיושבת באוכלוסייה מעוטת יכולת בנוסף קרבתה לקו הגבול הירדני פגמה בתחושת הביטחון במקום. בהיותי ילדה קטנה לא הורשנו לצאת החוצה ללא ליווי אפילו לא בשעות היום. עם השנים החל בשכונה תהליך של שימור ושיפוץ הבתים  בייחוד בשל האופי הכפרי והציורי של בתי האבן הערביים שנשתמרו בשלמותם.

למדתי בבית הספר "בית יעקב". לאחר שעות בית ספר היינו נפגשים ומשחקים בכל משחק שהיה עולה על דעתנו אלה היו זמנים יפים יותר מהימים של היום שכולם אך ורק בטלפון.

בגיל 17 התחלתי את עבודתי הראשונה במשרד התעשייה והמסחר (כיום משרד הכלכלה) למעשה עבדתי שם עד לפני שנה כ-45 שנים  את בעלי הכרתי בבית הקפה "נאוה" בירושלים  הוא חיזר אחריי במרץ על אף סירובי  "לצאת" איתו לבסוף השתכנעתי חרף נחישותו ובשנת 1978 התחתנו באולמי נוף בירושלים בשנת 1979 נולדה בתי עדן ואחריה נולדו שלושה בנים: אריק ז"ל ,שרון וטל.

פמוטי העץ של סבתא

בחרתי לספר על פמוטי עץ שעברו אליי בירושה מסבתי, הפמוטים הגיעו מכורדיסטן ועד היום אני נוהגת להדליק בהם נרות ביום שישי.

הזוית האישית

חנה: אני עדיין נוהגת להדליק נרות בכל יום שישי בפמוטים הגיעו מכורדיסטן ועברו אליי בירושה מסבתי.