מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקיבוץ גת

קיבוץ גת הוא בגבול מישור חוף יהודה ושפלת יהודה. מייסדי הקיבוץ אנשי השומר הצעיר שבאו מפולין (כך גם הורי) מיוגוסלביה ואוסטריה. גרעין הקיבוץ היה בכפר סבא נקרא "המנוף". בינואר 1942 החלה העליה על הקרקע ובאפריל נבנה ישוב הקבע ושם הקיבוץ שונה ל"גת" על שם העיר הפלשתית שהייתה באזור.

כפי שהיה מקובל בקיבוצים בעת ההיא גדלו הילדים בבית הילדים ולא בבית ההורים, וכך גם אני. בבית הילדים התנהלו כל חיינו, שם אכלנו, ישנו, התרחצנו ושיחקנו או למדנו. באותו בית היה גם גן הילדים שלי וכיתת בית הספר היסודי. יחד איתי באותה הקבוצה היו עוד חמישה עשר ילדים וגדלנו כמשפחה אחת כמו אחים. שם קבוצתי היה שקד כמו של נכדתי הבכורה. לכל קבוצה הייתה מטפלת או מחנך שסיפקו את כל צרכינו במשך היום. סדר היום שלנו היה מאוד מאורגן: השכמה, בשעה הראשונה משחק או לימוד לפי הגיל, ארוחת בוקר משותפת לכל הילדים  והמשך היום עד ארוחת הצהריים, מנוחה וחזרה למשחקים. בכיתות יסוד היינו יוצאים במסגרת הלימודים בכל שבוע לטיול ארוך בטבע. בין השעות  16:00- 19:00 ביליתי בחדר ההורים מה שנקרא "זמן איכות" היות וההורים התפנו מכל עיסוקיהם והיו רק איתי.

בזמן ההוא לא היה רכוש פרטי להורי או לי. לכל בית ילדים היו כארבעה זוגות אופניים עליהם רכבנו לפי תור שנקבע מראש. זה היה חלק מהבילוי שלנו. בערב חזרנו לבית הילדים לארוחת ערב ושינה עם המטפלת או המחנך. היו בבית הילדים חדרי שינה ובכל חדר ישנו ארבעה ילדים. היינו מתכנסים כל הילדים באחד מחדרי השינה ושומעים סיפור מפי המטפלת או המחנך שהיו באותו ערב ב"השכבה". הסיפור היה לעיתים בהמשכים והיינו מתוחים לקראת הפרק הבא.

כשהיינו קצת יותר גדולים ידענו לעשות מעשי קונדס ולאחר שהמבוגר שהשכיב אותנו לישון הלך, יצאנו מבית הילדים והלכנו לחדר האוכל של הקיבוץ בו הקרינו סרט למבוגרים והיינו מציצים מהחלונות עד שאחד ההורים היה מבחין בנו ומלווה אותנו בחזרה לבית הילדים לישון. כיוון שישנו בבית הילדים ולא היה מבוגר איתנו היו "שומרות לילה" שהיו מסתובבות בין בתי הילדים לראות האם איזה ילד זקוק למשהו. בעת מחלה מידבקת כגון אבעבועות רוח היו הילדים החולים נשארים בבית הילדים גם אחר הצהריים בבית הילדים, והורינו היו באים אלינו. באזור בתי הילדים היה מגרש גדול בו היינו נפגשים כל ילדי חברת הילדים ומשחקים יחדיו תופסת הקפות גולות וכדומה.

אני זוכרת תקופה זו באהבה והערכה גדולה להורי.

הזוית האישית

גיל: באמצעות המפגשים וכתיבת הסיפור למדתי על ילדותה של סבתא שלי.

יהודית: נהניתי להיות בחברתה של נכדתי בכל המפגשים ולאורך כל התהליך של הלמידה והתעוד בתכנית הקשר הרב דורי.