מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בפרס (אירן)

אורה מרידאן ודניאל גולדפרב
אורה ומשפחתה
ילדות באירן, מנהגי פסח ועליה ארצה בגיל 47.

נולדתי באיראן, בעיר אראק. שמם של הורי היו: אבא- נוסרתולה ואמא – חוריג'ן. הם נולדו באיראן.

למדתי בבית ספר שאהדוכט, זה היה בית ספר מוסלמי. היה לי שם טוב. יום אחד בכיתה ה' הייתה מורה שלימדה קוראן (ספר התורה של המוסלמים) והיא אמרה לי: "צאי מהכיתה". היה אז חורף והיה לי קר כשהייתי בחוץ. המחנכת באה והיא שאלה אותי: "למה את בחוץ?" אמרתי לה שהמורה אמרה לי שבזמן שיעור קוראן אני צריכה להיות בחוץ. אז המחנכת אמרה לי ללכת לכיתה. המחנכת אמרה למורה לקוראן שלא להוציא אותי החוצה. אני הכנתי שיעורים בבית הספר והמורה ביקשה ילדה אחת תקראי את הקוראן. הילדה לא ידעה אז אני אמרתי שאני יודעת. המורה אמרה לי: "את יהודייה אז את לא יודעת". אני אמרתי: "כן, אני יודעת". אז היא אמרה לי לקרוא ואני קראתי. כשסיימתי לקרוא היא אמרה לי: "כל הכבוד" והיא אמרה לילדה תלמדי מהילדה היהודייה.

אני דיברתי פרסית בכל מקום (כמו כולם).

התחביבים שלי בעבר היו: לתפור ולבשל.

התחביבים שלי עכשיו הם: לתפור, לבשל ולצייר.

התחתנתי עם עזריה מורדיאן. שם המשפחה הקודם שלי היה גבאי. יש לי 7 ילדים וילדות. שמם: אפרת, ניסן, נעמי, פריבה, יצחק, נגה וסיוון.

אני סבתא ל- 15 נכדים ונכדות. חלק מהנכדים והנכדות שלי היו או שהם עכשיו חיילים. יש לי 6 נינים ונינות. שמם: אלה, עומר, יונתן, תמר, דרור ורותם.

למדתי בבית הספר שאהדוכט שבעיר אראק. למדו אותנו שם בשפה הפרסית. היו לי הרבה חברות טובות. כל יום לפני שהגענו לכיתה היינו עומדים ושרים את ההמנון של איראן. בהפסקה כולם שחקו בקפיצה על חבל (זה היה בית ספר רק לבנות). שחקנו בהפסקה גם מחבואים. אני זוכרת שבכיתה ד' למדנו לתפור פרחים ורקמות. המורה שלנו אמרה לנו מי עשה טוב ומי לא.

הייתי תלמידה טובה בבית הספר הזה. בבית הספר שלי רוב הילדות היו עשירות. הן באו לכיתה עם מישהו שלקח להם את בתיק. בבית ספר שלנו הלימודים היו מ- 8:00 עד 12:30 ואחר כך הולכים הביתה וחוזרים לבית ספר מ- 14:00 עד 16:30 ורק אחרי זה הייתי באה הביתה.

עליתי לארץ בשנת 1981 עם עזריה (בעלי), נגה וסיוון (2 הילדות התאומות הכי קטנות). הייתי בת 47. שאר ילדי כבר עלו לארץ בשנת 1979. כשרצינו לעלות לקחנו מטוס של חברה יוונית וטסנו ליוון, משם לקחנו מטוס של אל-על וטסנו לארץ. לא מכרנו את הבית וכל מיני דברים שהיו שם. כשהיינו בשדה התעופה פתחו לי את המזוודה שלקחתי. היה שם דברים פשוטים (כמו נעליים) אבל היה שם שטיח קטן שאהבתי. בשדה בתעופה לקחו לי את השטיח, זרקו אותו ואמרו לי שאי אפשר לעלות אותו.

אני זוכרת שחודש לפני פסח הינו מנקים את החיטה והינו לוקחים את החיטה שלנו ומביאים אותם למפעל של קמח. לפני שהבאנו את החיטה היו מנקים את המפעל שלא יישאר קמח של מוסלמים. אחר כך אחד אחרי השני היינו שמים את החיטה ומקבלים קמח. הבאנו את הקמח הביתה, שמנו מים בכד ושמנו את המים בחוץ וחיכינו לילה. בבוקר הינו לוקחים את המים והתחלנו להכין מצות.

לפני שעליתי למטוס שטס מאיראן ליוון ומשם לישראל, היו במזוודה שלי 2 בדים, בד אחד שאהבתי היה שטיח ששמים על השולחן בחדר האורחים והשני זה שאני מספרת עליו עכשיו. החבאתי את השטיח במזוודה אבל פתחו לי אותה וזרקו את השטיח שאהבתי. את הבד השני שמתי איפה שהנעליים והבגדים של הילדים שלי וכשפתחו לבדוק הם לא ראו את הבד הזה.

הסיפור של אורה מורדיאן

 

העשרה:

יהדות איראן (או קהילת יהודי פרס) היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות מבין הקהילות היהודיות באסיה – קהילה יהודית מזרחית בשטחה של איראן המודרנית. גם כיום יהודי איראן נקראים במוסדות שונים יהודי פרס ומנהגיהם "מנהג יהודי פרס", על שם הממלכה הפרסית והשפה הפרסית.
יש המקדימים את הימצאותם של בני ישראל בפרס עוד בראשית המאה השמינית לפנה"ס, בנפילת ממלכת ישראל, והגליית בני ישראל לח'וראסאן בידי סנחריב. כורש מלך פרס נתן את ההרשאה לשובם של היהודים מבבל לארץ ישראל ולמעשה פתח את תהליך הקמתה המחודשת של הממלכה היהודית בימי בית שני. תולדות יהודי פרס נמשכת על פני רצף בלתי פוסק של מעל 2500 שנה. נכון לשנת 2005, הקהילה היהודית באיראן היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כשבישראל עצמה קהילה גדולה של יהודים שעלו מאיראן. מגילת אסתר בתנ"ך מתארת את חיי היהודים בפרס בעת העתיקה תחת שלטון המלך אחשוורוש, וחג הפורים נחוג על מסורת זו. באיראן על פי המסורת נמצאים גם קבר דניאל הנביא, קברי מרדכי היהודי ואסתר המלכה.
 
 
תשע"ו   2016

מילון

קוראן
הקוראן (בערבית ????????? או ????????? ??????? - "הקוראן הנכבד"; בתעתיק: "אלקֻראַאן אלכַּרים") הוא ספר הקודש של דת האסלאם. לפי האסלאם, הקוראן הוא ספר טהור שירד לידי מוחמד מהשמים, בשפה ערבית טהורה. כך שלא ניתן לחקותו ואין זה ראוי לקרוא או לתרגם אותו לשפה אחרת שאינה שפת המקור, בצורה בה בחר האל להעביר את המסר. זאת משום שהערבית מכילה ביטויים מיוחדים, וניסיון תרגום יוביל לעמעום או שינוי המסר שרצה האל להעביר. בנוסף, אין זה ראוי ללמד את הקוראן לכופרים.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”את יהודייה אז את לא יודעת“

הקשר הרב דורי