מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות במצרים

סבתא רותי ועמית כהן כותבים את הסיפור
סבתא רותי בת 5
יום שגרתי בבית משפחת סיטון, מעיניה של ילדה בת 5

Bonjour les enfants – בוקר טוב ילדים, נשמעה קריאה במבטא בריטי כבד. אנחנו מדברים צרפתית, כי אנחנו יהודים אריסטוקרטים. אנחנו גרים בשכונת האנגלית Garden City, בבית עצום ממדים, עם סבא, סבתא ודודים. יש בבית הזה חדרים שהילדים אינם מורשים להיכנס ללא מבוגר. אחד מהם הוא סלון האירוח הרשמי שאליו באים האורחים הרשמיים של סבא שלי, ובו נערכות מסיבות חשובות.

מגובה של ילדה בת חמש, הסלון הזה נראה ענק ומפחיד, ואין בי שום סקרנות מיוחדת להיכנס אליו לבדי. אני מתלבשת לבד, ורצה למטבח הענק שם נמצאים כבר חאמד הטבח, וטהה אב הבית, חייכנים כתמיד. טהה עוזר לי להתיישב על השרפרף הגבוה ליד שולחן המטבח ומגיש לי את התה שלי עם פיתה וריבה. המשקה הראשון של הבוקר הוא כוס תה שחור English Breakfast  עם חלב. הרגל שנשאר לי מילדותי במצרים. הייתה לי, לאחי ובני דודי, כולם english nany שטיפלה בנו במשך רוב היום. ראינו את ההורים בארוחות ובשעות אחר הצהריים והערב.

אני אוהבת את החמימות השוררת במטבח. הקולות שם עליזים ופתחייה המנקה נכנסת ויוצאת ושרה שיר של עבד אל ווהאב. סבתא שלי Grand-mere, נכנסת לתאם את התפריט היומי עם חאמד ואני זוכה לחיבוק חם ממנה. היא מבטיחה לי שהיום נצא יחד אחר הצהריים. כי אצלנו לא יוצאים החוצה לבד. לא משחקים ברחוב עם הילדים ה"לא מחונכים" שמסתובבים שם.

כשיוצאים הולכים למקומות יוקרתיים, או לחברים שנקבע איתם מראש שיפגישו את ילדיהם, נכדיהם. אני אוהבת לבלות עם סבתא שלי. היא מעניינת ומספרת סיפורים מדהימים. היא לימדה אותי לסרוג כבר כשהייתי בת ארבע ולפעמים היא מרשה לי לשבת בסלון הקטן ולסרוג יחד אתה.

מילדרד, המטפלת, באה לקחת אותי מהמטבח, הולכים לגן. אני נפרדת מחמאד וטהה ומרגישה פיזית איך המרחב מחוץ למטבח קר יותר. מילדרד לא מחייכת הרבה, לא שרה ולא מחבקת, היא מחנכת. חומרת הסבר היא סמל המקצועיות שלה. היא מלבישה אותי בתלבושת הגן, סינר סגור משובץ בכחול לבן. אני לא אוהבת את הבגדים האלה, הם לא יפים בעיני. הנהג כבר מחכה בחזית הבית ויחד עם מילדרד ואיבט, בת דודתי, אנחנו נוסעים לגן. בשעות הצהריים יבואו לאסוף אותנו הביתה. אינני זוכרת הרבה מהגן. אין לי זיכרונות טובים או חמים במיוחד, אבל גם לא זיכרונות של חוויות קשות. זה מן זמן ביניים חסר משמעות עבורי, בין הבוקר במטבח החמים לבין ארוחת הצהריים שם אני פוגשת את סבא וסבתא, את הורי ואת בני דודי כולם. כן, המבוגרים כולם באים הביתה לאכול מהמשרד, אלא אם יש להם ארוחה עסקית, שגם היא נערכה לפעמים בבית.

סבא יצחק Grand-pere, יושב בראש השולחן. אנחנו הקטנים לומדים לאכול בנימוס עם כלי הסכום השונים. אני כמעט לא אוכלת, אני לא רעבה, אחר כך אתגנב למטבח וחמאד יעשה לי סנדוויץ'. אמא שלי כועסת עלי שאני לא אוכלת, היא מנסה לשכנע אותי לטעום מהתבשילים אבל אני לא מוכנה להיכנע. זה הופך למלחמה עד שסבתא שלי מתערבת ואומרת לה להניח לי ושלא אמות מרעב. זה ריטואל שחוזר על עצמו כמעט כל יום. בסוף הארוחה, סבא מחלק תמר לכל אחד מאתנו עם המשפט הקבוע שלו שאחרי ארוחה מתובלת צריך משהו מתוק. עד היום אני מקנחת כל ארוחה במשהו מתוק.

אחרי ארוחת הצהריים הגברים חוזרים לעבודה ונשות הבית הולכות לנוח. אנחנו בחדר המשחקים עם מילדרד. אין צעצועים שם, למעט ביום שבת וביום ראשון, מילדרד מאמינה שכדי לפתח את היצירתיות אנחנו לא זקוקים למשחקים מוכנים, עלינו ליצור אותם. בחדר מפוזרים חוטים, ניירות, כפתורים לוחות קרטון ועוד, יחד עם מספריים, דבק, וכו'. איבט ואני משחקות ביחד, מנסות ליצור משהו. שתינו בנות חמש, נולדנו בהפרש של כמה חודשים. אנחנו חברות טובות אבל גם רבות לא מעט, במיוחד כשאיבט מחליטה שהיא "צריכה" את הכפתורים שאני בחרתי לעיניים של הבובה שלי. מילדרד מיד לטובתה ומכריחה אותי לוותר. אני שונאת אותה, את מילדרד, מי צריך אותה בכלל.

בחדר המשחקים משחקים גם בני דודי הבוגרים יותר. אני מנסה להתקרב אליהם, אבל כרגיל הם מסלקים אותי בטענה שאני בת ואין לי מה לעשות שם. הם תמיד מצליחים לעשות דברים מעניינים שאני לא. אני מאבדת עניין ומחכה שהזמן יעבור. בארבע יגיע זמן הבילוי עם אמא ואחר כך גם אבא יצטרף. אני הכי אוהבת לבלות עם אבא הוא מספר לי סיפורים, בעיקר את סיפורי התנ"ך שמרתקים אותי. אבא שלי מספר סיפורים מלידה. יש לו סבלנות אלי ולשאלות הבלתי נגמרות שלי. אמא פחות סבלנית ודורשת ממני להתנהג כראוי כל הזמן. אסור לשבת על הכורסא עד הסוף, עם הרגליים כי רואים לי את התחתונים מתחת לשמלה, אסור להכניס את האצבע לפה, אני מוצצת את האגודל, זה לא יאה.

הגיעה שעת השינה. מילדרד כבר לא בתמונה, תודה לאל, עכשיו זה זמן אמא ואבא. עכשיו מותר לי למצוץ את האגודל ולהירדם בחדר שאני חולקת עם אחי הקטן. אני מבקשת שישאירו אור קטן בחדר, אמא מנסה לשכנע שלא, אבא אומר אין דבר נשאיר, בשנה הבאה תהיי יותר גדולה ואז נכבה את האור.

 

הזוית האישית

הבנתי מהסיפור של סבתא שהילדות שלה שונה מאוד יחסית לילדות שלי ולחיים ששנינו חיים עכשיו אני נהנה להכיר את סבתא ואת החיים שלה יותר.

אני נהנית מאוד לשתף את עמית נכדי בהוויה של הילדות שלי אורח חיים שונה לחלוטין מהחיים שלנו כיום אני מתחברת לרגשות שלי כלפי סבתא שלי וכלפי הנכדים.

מילון

english nany
מטפלת אנגליה שנחשבה למומחית בחינוך ילדים.

ציטוטים

”אנחנו מדברים צרפתית, כי אנחנו יהודים אריסטוקרטים. אנחנו גרים בשכונת האנגלית Garden City “

הקשר הרב דורי