מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1949 בתל אביב, בבית חולים הדסה. הורי הניה ומשה ז"ל, הגיעו לארץ מרומניה בשנת 1947. בילדותי גרנו בשני חדרים ההורים ישנו בסלון, בערב פתחו את הספה, שהפכה למיטה זוגית ובבוקר סידרו חזרה לספה והסלון חוזר לקדמותו. החדר השני  היה חדר ילדים, ששם ישנו אני ואחותי  במיטות נפרדות, מיטות של סוכנות. (חברה שדואגת לצורכי התושבים, במחיה, אם בתלושים לקנות בצרכניה (סופר) והם מספקים גם מיטות וכל מיני שידות למיניהן)

אבי היה שוטר/נוטר  ושם משפחתי היה סטרוצובסקי, אבי בתור עובד מדינה התחייב להפוך את שם משפחתו לעברי כלומר לעברת על פי הוראתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, נתנו לו אפשרות להמציא שם חדש, אז הוא חשב על סלע, הוא רצה שם משפחה שתתחיל באותה  אות. בבית אני לא  דיברתי רומנית כי ראש הממשלה דאז היה בן גוריון והוא רצה שהשפה בבית תהיה עברית ולא שפת הגלות, לכן דיברנו בבית עברית, ההורים דיברו גם אידיש, במקרים מסוימים דיברו רומנית בכדי שתהיה להם שפה שונה לסודות ולדברים שילדים לא צריכים לשמוע וכו'.

נולדתי בתל-אביב וגרתי ברחוב לילינבלום 1 בדירת גג, על הגג היה חדר אחד שבפינתו היו שירותים, בחצר הבית, גג היה בעל מקצוע – כובען היה לו שם בית מלאכה בה עשה כובעים ותיקים. החדר שגרנו בו היה רעוע למגורים עד כדי כך שהתקרה הייתה לא אטומה וזלג גשם, אז שמנו דלי שהגשם ייזל לתוכו ולא על המיטות. אחרי 5 שנים עברנו לגור בבית צנוע, בשיכון משטרה ביפו, מגורים שאנשי משטרה קיבלו לגור בו בסכום זעום, השיכון היה עם 2 חדרים והול (פינת אוכל), מטבח כפינת בישול.  חדר שירותים עם אסלה, פינת מקלחת, כיור, ובמשך הזמן גם בנינו  אמבטיית ישיבה קטנה בקצה החדר. חיינו חיים פשוטים ובטוחים, הרגשנו חופשיים לשחק בחצר השיכון, שם התאספנו כל ילדי השיכון ושיחקנו תופסת, מחבואים בכל החצר, עמודו, מחניים, תחנות, קפיצה בחבל, קפיצה בגומי, היה לי גם תחביבים: אוסף זהבים, אוסף מפיות,עד היום האוספים נשמרו אצלי. גידלתי תולעת משי.

הייתי מאוד מוזיקלית – בכתה ד' רציתי לנגן על אקורדיון, ההורים אמרו לי שאם אביא תעודה טובה אקבל אקורדיון ושיעורי נגינה על ידי מורה פרטי שיגיע הביתה, הדרישה נתמלאה קיבלתי אקורדיון בשם הונר. לימד אותי מורה בשם סמי שבא הביתה ובעקבותיי גם 2 חברים שלי שגרו מתחתיי למדו איתו, המורה לימד אותנו אחד אחרי השני, זה היה מאוד כיף עד כדי כך שגילו למורה בבית הספר שאני מנגנת יפה באקורדיון וביקשו ממני לנגן בכיתה באירועים מסוימים. את האקורדיון החזקתי כ-10 שנים, עד התגייסותי לצבא ואז פחות ניגנתי. אבי איים למכור את האקורדיון אם לא אנגן בחופשות מהצבא, וכך עשה כי בחופשות היו לי תעסוקות אחרות.

בנוסף יש לי כישרון בציור, לכל נושא ציירתי בכיתה את אותו הנושא, כגון פסח – יציאת מצרים בני ישראל עוברים בים והים נסוג לאחור. שבועות – ילדים מביאים ביכורים בסלים על הכתפיים. פורים-תחפושות של ליצנים ומסיכות. חנוכה-שולחן סועדים עם סופגניות.

בשנת 1968 קיבלתי צו גיוס, זאת הייתה תקופה מאוד "רועשת וסואנת" בצבא לכן ביקשתי מאבי שיעזור לי להתגייס למשטרה. אכן כך קרה, התגייסתי למשטרה ושירתתי 8 חודשים, עשיתי טירונות בשפרעם, יצאתי לעבודה מעשית והבנתי שזה לא בשבילי, כי כל שוטרת ושוטר עוברים תקופה של שירות באגף התנועה, בהכוונת התנועה. לא התאים לי להיות "האיש הרע".

התפטרתי מהמשטרה והתגיסתי לצבא בשנת 1969. שירתתי בפיקוד מרכז.

באחד הערבים בביקור בבית חברים של הוריי הגיע בחור נחמד עם הוריו להכיר את בעלת הבית, מבטינו הצטלבו ומאז ועד היום אנחנו ביחד, אריה ומשפחתו עלו ארצה בשנת 1948 והפנו אותנו לבית עולים בפרדס חנה הם היו שם כחצי שנה ולאחר מכן עברו לרמלה שם התגוררו בדירה של חדר אחד כאשר השרותים היו בחצר. הייתה לו ילדות נפלאה אז לא היו מחשבים ומשחקים אלקטרונים היה חופש מוחלט כל הילדים שיחקו בחוץ ליד הבית היו בשכונה מערות והם היו משחקים בכל מיני משחקים שהיום לא מכירים אותם הילדים.

אריה ואני הקמנו משפחה, נולדו לנו שלושה בנים ושישה נכדים

הזוית האישית

השתתפות בתכנית היא חוויה עצומה לי ולנכדה, חיכינו ליום במשך כל השבוע להפגש, לספר פשוט לחוות את היותנו יחד.