מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי זמירה כהן (אסולין)

נולדתי בשנת 1944, כבת בכורה למרגלית ויהודה אסולין, בירושלים הר הצופים הדסה. בחג הסוכות חג שאותו אני כל כך אוהבת.

בכל שנה היינו בונים סוכה מקרשים, שאספנו במשך הזמן, מצפים אותה בשמיכות וסדינים, קוטפים ענפים לסכך ומקשטים. אבי לימד אותי לעשות קישוטים מקוריים מגזירה של דפים צבעוניים. היינו תולים בתקרה שרשראות וכל מיני דברים נוספים שסמלו את החג כמו רימון, בקבוק של שמן וכו'.

הייתי אוהבת לשבת בסוכה שכן היה לה ריח מיוחד, נהגתי גם להכין בה שעורים. סבי נהג לישון בה זו הייתה בשבילו מצווה.

אימי נולדה ביוון והגיעה ארצה בחתוליה בשנת 1925 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. משפחתה הענפה נשארה ביוון.

לימים במלחמת העולם השנייה נרצחו שלושת בני דודיה עם נשותיהם וילדיהם. רב חובל הציע לקחת אותם תמורת כסף רב ולהעלות אותם לארץ ישראל לאחר כמה שנים כשנסתיימה המלחמה מצאו אותם בבור מתים.

שתי בנות דודות שלה ברחו ליערות והצטרפו לפרטיזנים.

אבי, יהודה אסולין, נולד במרוקו בעיר סיפרו ועלה ארצה ב1921.

נולדתי בתקופה די קשה בארץ בתקופה שעוד נלחמו כדי שתהיה לנו ארץ משלנו. הייתי מאד קטנה אבל אני זוכרת חלק מהמאורעות שהיו במלחמת השחרור. אני זוכרת את ההפגזות וחלק מהפגזים שעפו מעל לראשי. במהלך המלחמה אימא מספרת שהכנסתי סיכה לתוך האוזן בתור תינוקות והאוזן דיממה ולמרות שהיה עוצר אימא יצאה איתי כדי לקחת אותי לרופא וחייל בריטי עזר לה להגיע לרופא. אני גם זוכרת את השמחה הגדולה שהייתה כאשר הכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

אנשים רקדו במעגלים עד חצות הליל.

גרתי בשכונת מקור ברוך בירושלים

"מקור ברוך היא שכונה במרכז ירושלים. גבולות השכונה הם רחוב מלכי ישראל בצפון, רחוב שרי ישראל במערב, רחוב יפו בדרום וגוש גאולה במזרח, ורחוב בן מתתיהו. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב רש"י. השכונה נבנתה, כשכונה מודרנית מפוארת, אולם לאחר1948 התדרדרה והפכה לשכונת עוני, עקב קליטת פליטים רבים משכונות מזרחיות יותר של העיר ..הזנחה שמקורה בחוסר מימון לתחזוקה נאותה של הבתים וחוסר מודעות סביבתית"

(ויקיפדיה)

שם התנאים היו קשים והמקלחת הייתה מחוץ לבית. אימא רחצה אותי תמיד בתוך הבית- היא חממה את המים בבית כיוון שלא היו מים חמים במקלחת בחוץ. שם העברתי את שנותיי הראשונות ולמדתי בבית הספר כצנלסון. המשחקים שהיו נהוגים בתקופתנו ארץ, קופצים בחבל, מחבואים, תופסת, חמש אבנים, גולות. הבנים היו בונים קורקינט מעשה ידיהם.

לימים עברנו דירה ולכן עברתי גם בית ספר (הכרמלי) שם סיימתי את לימודי בית הספר עברתי ללמוד בבית ספר מקצועי שם למדתי במגמת הבישול דבר שאהבתי לעשות לאחר מכן בחיי הפרטיים.

גדלתי ילדה שמחה אהבתי לרקוד לשיר ולשחק לא יכולתי לממש את אחד הדברים בגלל מחסור בכסף.

זמירה כילדה 

במשך השנים נולדו לי שני אחים חמודים אלי ועובד והשמחה הייתה גדולה.

כנערה בוגרת הייתי בתנועת הנוער שם נהניתי מאוד, יצאנו להרבה טיולים והכרתי הרבה חברים.

ב-1960 הכרתי את בעלי דויד וכעבור שנתיים התחתנו.

בעלי יליד העיר העתיקה נולד על בשנת 1941 כשפרצה מלחמת השחרור, אז גרשו הערבים את היהודים ממזרח ירושלים למערבה.

דויד עבר לגור במקום אחר רק עם חלק ממשפחתו כי אביו ואחיו נפלו בשבי הירדני לתקופה של 11 חודש.

לא היה להם איפה לגור והם גרו בהתחלה במוסך של בית עד שמצאו בית בשותפות עם שכנים אחרים.

עם השנים נולדו לנו ארבעה ילדים חמודים לימים אחי הצעיר אלי (אליהו אסולין) נהרג בעודו חייל בתאונת דרכים והפכנו להיות משפחה שכולה.

המשכתי לגדל את ילדיי במסירות ובאהבה וכשגדלו שירתו בצבא וכל אחד הלך לדרכו.

אתה שגיא נכדי היקר הנכד ה-12 הבן של אחיקם שהוא הבן הצעיר ונקרא כך על שם דודו (אליהו) אחי-קם.

היום אני סבתא מאושרת שנהנית מנכדי הגעתי לבית הספר של שגיא כדי לעשות עבודת מחשב ביחד ואני נהנית מכל רגע.

אנו משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר רמת חן, במסגרת תכנית זו ביקרנו בבית התפוצות והשתתפנו ביום חוותי מיוחד, בתמונה, יחדיו בסדנת היצירה

תודה לצוות תכנית ולמורה רויטל יוסף

ינואר 2014