מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בשכונת התימנים בפתח תקוה

ברכה, רומי וליה
הוריה של ברכה
המעבר משכונת התימנים לקיבוץ מרחביה

נולדתי בפתח תקווה בשכונה של תימנים שכונת מחנה יהודה.
 
זיכרונות ילדות מהבית בשכונת התימנים 
הבית כלל שני חדרים ומטבח, השירותים היו בביתן בחצר. כמו כן היה מגרש בן שני דונם שבו גידל אבא ירקות למיניהם. על גבי החמור שלנו הוא העמיס שקים עם ירקות תוצרת עצמית ומכר אותם בשוק. לאבא היה דוכן ירקות ופירות בשוק הגדול שבפתח תקווה.
 
זיכרונות מבית הספר
חיינו בצפיפות, אך למדנו להסתפק במה שיש. היו שנים קשות ולמרות זאת לא רבנו. כשהייתי בת חמש וחצי עליתי לכיתה א' שבשכונה. ביום הראשון ללימודים בכיתה ב'. הגעתי לבית הספר עם אחותי שנכנסה לכיתה שלה. אני נכנסתי והתיישבתי בכיתה שבקומה הראשונה כי ראיתי את הכתובת כיתה ב'. מסתבר שיתר ילדי השכונה למדו בכיתה אחרת בקומה השנייה. המורה גילתה את הטעות, בשעה שהקריאה את השמות, אבל היא החליטה לעשות שילוב וכך למדתי בין בנות "אשכנזיות ".
 
חברותי התימניות למדו בכיתה אחרת. הייתי התימנית היחידה בכיתה וכך עברו לי שנותיי בבית הספר היסודי. אני זוכרת, עד היום את שיטת לימוד הקריאה והכתיבה. המורה כתבה על הלוח: א , א , א  , ב , ב , ב וכדומה ואנחנו העתקנו למחברת. כאשר הגעתי לכיתה ב' כבר ידעתי קרוא וכתוב באופן חופשי. מכתה ב' ועד סוף ח' למדתי בבית ספר במושבה "נצח ישראל", בבית ספר זה הייתה חלוקה בנפרד לבנים ולבנות.
 
בלימודים השתלבתי יפה, אבל זה פגע כנראה בחיי החברה של אחר הצהרים. ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­אהבתי מאוד לקרוא. נהגתי ללכת לספרייה. הייתי בוחרת ספר ובאותו היום בבית הייתי שוכבת וקוראת עד שהייתי מסיימת את הספר. כאשר באו להזמין אותי לשחק סירבתי,כי הייתי שקועה בקריאה.
 
זיכרונות ילדות
יחד עם זה זכורים לי, משחקי המחניים שהינו משחקים במגרש של בית הספר הסמוך לביתי .אני זוכרת, פעם שקיבלתי כדור ישר לפנים, ולא נרתעתי וחיבקתי את הכדור, למרות שפני בערו. פעם רכבתי על החמור שהיה לנו בבית, ילד מהשכונה הפחיד את החמור ואני נפלתי ישר לצינור המים שהיה משוך לכל אורך הרחוב. עד היום יש לי סימן על המצח .
 
את מלחמת העולם השנייה אני זוכרת כנראה רק בסופה כאשר כל גברי השכונה התאספו בבתי הכנסת להתפלל שלא יגיעו הצבאות הגרמניים שהיו באפריקה, לארץ ישראל. כנראה שהתפילות עזרו ואכן התקדמות הגרמנים נעצרה. את ימי השלטון המנדט הבריטי אני זוכרת בעיקר כאשר היו באים לערוך חיפוש אחרי נשק בבתים. כמובן שלא מצאו כלום אבל זה היה מפחיד. היו אז ויכוחים ביישוב בין אנשי האצ"ל ואנשי ההגנה. אני זוכרת, שהתחלקנו לילדים שהיו בעד האצ"ל ובעד ההגנה. אני השתייכתי לקבוצה שהייתה בעד הגנה.
 
אני זוכרת את יום הכרזת המדינה, כאשר הלכתי לבית הספר ומהבתים עלו קריאות: מדינה עברית, עלייה חופשית. השמחה הייתה רבה, רקדנו הורה במרכז העיר. במלחמת העצמאות הלכתי עם חברה בתום הלימודים, בדרך ראינו שני מטוסים. חברתי אמרה לי, כי הם מטוסי אויב, אך אני הרגעתי אותה אמרתי לה כי זה בטח מטוסים שלנו. בעוד אנחנו מסתכלות אני רואה פצצה נופלת מהמטוס נתקפתי בבהלה גדולה. נכנסתי לחצר הקרובה ושם הייתה תעלה. הורדתי את ראשי בתעלה וכיסיתי את הראש בידיים. הידיים רעדו מפחד, בעל הבית ניסה להרגיע אותי. אני אמרתי "אבל אין פה גג", הפצצה יכולה ליפול עלינו וזה היה פחד אמיתי. במשך 30 שנה המשכתי לחלום את אותו חלום. חלמתי חלום שמטוס זורק עלי פצצה, כמובן שהתעוררתי בבהלה. זו הייתה כנראה טראומה גדולה.
 
כפי שספרתי על התקופה בבית הספר, הייתי תלמידה טובה ובסיום הלימודים בבית הספר היסודי בכיתה ח' קיבלתי תעודה טובה מאוד. אחותי הגדולה אביגיל, החליטה שאנחנו אחיותיה, צריכות להמשיך וללמוד ולכן שלחה אותי ואת אחיותיי למוסד החינוכי במרחביה, שם המשכנו את לימודינו. 

מילון

מלחמת העצמאות
השם המקובל (במדינת ישראל), שניתן לעימות הצבאי שהתנהל בין היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, לבין ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב שניסו למנוע בכוח את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית. מקובל לקבוע שהמלחמה החלה מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 והסתיימה ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון (עם סוריה).‏[3] המלחמה הסתיימה בניצחונה של ישראל, שהרחיבה את גבולותיה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית במסגרת החלטת החלוקה.‏[4] בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

ציטוטים

”אהבתי לקרוא הלכתי כמעט כל יום לספרייה“

הקשר הרב דורי