מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים אוסטרו, נולדתי בשנת 1952 ברמת גן על יד הר נפוליאון, שם גרתי עד גיוסי לצבא.

היו לי שתי אחיות, אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד בתעשייה הצבאית. בשנים הראשונות גרנו בבית ברחוב אסף (שאחר כך נהרס בפגיעת טיל עיראקי במלחמת המפרץ הראשונה) ומגיל 5 ברחוב רוקח על יד הירקון.

באותם זמנים רמת גן הייתה עיר קטנה, הבתים היו קטנים ופשוטים, לא הייתה טלוויזיה, מחשב או כל דבר אלקטרוני, רק רדיו  ולא היה אפילו טלפון לכל משפחה.

הבית שלנו היה חלק משכונה חדשה שנבנתה מול הר נפוליאון, לא רחוק משבע תחנות על גדות הירקון. מאחורי הבתים היה פרדס נטוש ענק, הרבה שדות בור ואפילו ערוץ ניקוז למים שקראנו לו "הוואדי". בחורף הוא היה מתמלא מים והיינו חוצים אותו על גבי גשר עץ רעוע, כאשר מדי פעם מישהו החליק למים ונרטב כהוגן.

הפרדס היה בדרך לבית הספר והיינו חוצים אותו בהליכה כל בוקר ואחה"צ בדרך חזרה. גדלו שם הרבה שיחי פטל קוצניים, צברים ומיני שיחים ועצים שונים. היו לנו שם מקומות מסתור שבהם היינו משחקים, מתחבאים ומחביאים אוצרות. היה מקום מסתור אחד שקראנו לו "המערה", שם החבאנו את כל "האוצרות" שלנו, עד שיום אחד פרצה שריפה בפרדס וכל "אוצרותינו" עלו באש איתם. היו שם ג'ולות, עטיפות של מסטיקים עם תמונות וחתימות של שחקני כדורגל, כמו: חודרוב, גלזר, סטלמך, רפי כהן ועוד רבים שהערצנו בתור ילדים וכמו"כ כמה פרוטות שאספנו ממתנות ומיני עיסוקים.

בשנתיים הראשונות של בית ספר יסודי למדנו במשמרת שניה בצריפי עץ שהיו לוהטים בצהריי הקיץ. בשל המחסור בכיתות לימוד, חלק מהתלמידים נאלצו ללמוד אחרי הצהריים באותן כיתות שלמדו בהם בבוקר, וזו נקראה משמרת שניה.

נחל הירקון היה באותם זמנים תעלת ניקוז להרבה שפכים ועלה ממנו סירחון עז לפעמים. הוא היה מקור ליתושים ובלילות היינו שומעים יללות של תנים (שכיום חזרו לירקון, ובגדול) שהשכנים העולים מעיראק קראו להם "וואווים", ביחד עם התיקתוק של המשאבות ששאבו מים מהירקון להשקיית שדות.

בשולי הר נפוליאון הייתה חוה חקלאית של עירית תל אביב, שנקראה בפינו "החווה", שאליה היינו מתפלחים כדי לסחוב פירות שגדלו על העצים, לקטוף פרחים או סתם לעצבן את השומר פאול כדי שירדוף אחרינו על האופנוע הגדול והישן שלו תוך כדי צעקות בלתי מובנות בגרמנית.

אחד מחברי הטובים שגדלנו יחד, היה הזמר עוזי חיטמן שהיה חברי הטוב עד סוף כיתה ח'. הוא היה צייר מוכשר וכבר בילדותו חרז שירים על ילדים בכיתה. יחד בילינו כל אחרי צהריים במשחקים ברחוב עם עוד חברים מהכיתה. תמיד ברחוב, אף אחד לא נשאר בבית, עד שהצעקות של האימהות נשמעו ברחוב לחזור הביתה לאכול ארוחת ערב.

הזוית האישית

הסבא: עבורי זו היתה הזדמנות לספר לנכדתי על עברי ועל ילדותי ולהנות מזמן איכות משותף. הנכדה: אני מאוד נהנתי לשמוע על עבר סבי ולשמוע על ילדותו! ואני מאוד נהנתי לעבור זמן איכות עם סבא!