מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1938 בקיבוץ מעברות. זה היה בראש השנה. הייתה שנה קשה בקיבוץ אשר עדיין נלחם את מלחמת הקיום. אנחנו, הילדים לא הרגשנו את המצב הקשה בו היה הקיבוץ.  היינו שלושה אחים ואני הייתי הבכורה מביניהם.  כל החברים גרו בצריפים ואנחנו בבניין נוח מאבן.

 

 קיבוץ מעברות

 

 

 גדלנו בחינוך המשותף לאורך כל השנים מינקות ועד סוף  שנת י"ב. על התקופה הזאת אני רוצה לספר.

 

היו אלה חיים שמבחינה מסוימת היו קשיים לילדים אשר נותקו מהוריהם והיו תמיד בידי מטפלות ונשים שלא תמיד היו שם בשבילם. בגלל חוסר מודעות וניסיון חינוכי אחי הגדול שהיה אז בן שנה, נפטר מהתייבשות לאחר שהוציאו את כל הילדים אל השמש החמה ולא הבינו שזה יכול גם להזיק. (על שמו אני קרויה).

במשך תקופת הילדות והנעורים  לא הייתה לי שום פרטיות, ולפעמים היה לי את צורך הזה להיות לבד. הכל  היו משותף. אהבתי מאוד לקרוא, כי זה היה מספק לי את הפרטיות שכל כך חסרה לי.

כדוגמה לחוסר הפרטיות אספר על  ילד בקבוצתנו שאמו נפטרה, ולא ניתנה לו ההזדמנות להיות לבדו עם הצער שלו. כולם היום סקרנים, הסתובבו סביבו, ולא הבינו מה קרה.   היו ילדים שהמסגרת של החינוך המשותף תרמה להם רבות. לילדים אחרים היה קשה להתמודד – המסגרת המשותפת  והניתוק מההורים.  

 

כשהייתי בבית ספר היסודי אהבתי מאוד ללמוד, היינו קבוצת ילדים קטנה (קבוצת שחף) ובה ילדי  הקיבוץ . לפעמים היינו רותמים שניים או שלושה חמורים, והיינו נוסעים לים ללא מבוגר או מדריך שידאג לנו. החיים היו מלאים בפעילויות שונות טיולים, וטיולים מחוץ לבית וגם טיולים בסביבות המשק. בקיץ, על הדשא הגדול, שהיה מרכז החיים החברתיים של הילדים,בשעות אחר הצהריים היינו  מקיימים משחקים שונים כמו: אסומניה, מחבואים, "מי מפחד מהפטר הגדול", בלורות (גולות), לכל אחד היו קביים שהיו הולכים עליהם, ועוד.  

 

 

 

 

 

 

 

באחת השבתות, כשהתעוררנו משנתנו, בגן הילדים, ראינו לנגד עינינו "כלנית" (חייל בריטי שעל ראשו כומתה אדומה. ) מכוון את נשקו לכיווננו כבדיחה. למרות שזאת הייתה בדיחה, נשאר לי הזיכרון הזה  עד היום. זו הייתה ה"שבת השחורה" .

הקיבוץ הוקף כולו בחיילים בריטיים שערכו חיפושים אחרי נשק, ואחרי פעילם ב"הגנה"  כשהלכתי לאחר מכן לחדר ההורים שלי מצאתי שם מהפכה: שום דבר לא עמד במקומו, כל היום היה יום ממש מפחיד עבורי, בפרט שהבנתי לאחר מכן שלקחו את אבא שלי למחנה לטרון למעצר. הוא שהה שם כמה חודשים.  

 

החגים שחגגנו בקיבוץ מעברות, נשארו לי כחוויה בלתי נשכחת. כל חג עם המאפיינים שלו: פורים חג עליז ושמח, חנוכה עם הנרות והסופגניות (כל קבוצה קיבלה מתנה) חג פסח היה חג מושקע מאוד, באוכל בתוכניות, וקריאת ההגדה ברוח של הקיבוץ, וכדומה.   

 

האווירה הייתה שכולנו צריכים לעבוד בחקלאות- לעבוד טוב.  היה לנו משק ילדים קטן ובו אווזים, תרנגולות, חמור, גן ירק, ועוד.  

 

במלחמת השחרור היינו עדיין ילדים בכתה ג'. ארחנו  אצלנו בבית הילדים ילדים מקיבוץ יד מרדכי שפונו עקב המלחמה הקשה שהקיבוץ עבר. בכל פעם שהיינו באים לשם היינו נתקלים במטפלות  מיד מרדכי כשהן בוכות, מתאבלות על חברי הקיבוץ שנהרגו. אנו  גרנו באותה תקופה בבית ההורים שלנו. הצטרפו אלינו שישה ילדים מקיבוץ גת והכתה גדלה. הילדים האלה פונו מהקיבוץ עוד בתקופת מלחמת השחרור, שם המלחמה הייתה קשה מאד, ולאחר המלחמה הם לא חזרו הביתה, אלא צורפו אלינו, ומספר הילדים גדל. בשבילנו זה היה מאורע משמח, בשבילם זו הייתה תקופת הסתגלות קשה מאד , ללא הורים לצידם, וסביבה חדשה ובלתי מוכרת. 

 

כשהיינו בכתה ז' עלינו למוסד החינוכי שבו למדו תלמידי בית הספר התיכון.

מוסד חינוכי הוא בית ספר אזורי בתנועת השומר הצעיר שהדגש בו היה ונשאר  על קיום חברת נעורים פעילה המנהלת את חייה באוטונומיה גדולה יחסית ומכינה את בני הנוער לחיי יצירה, עמל ולימוד.

סדר היום שלנו השתנה והיה אינטנסיבי יותר וכלל פעילויות רבות, חברתיות לימודים לאורך שעות ארוכות יותר וגם עבודה רבה יותר בענפי המשק שבקיבוץ ובשרותים במטבח של המוסד החינוכי ועוד.  

כשהיינו בתקופת ההתבגרות במוסד, נשארה לי הטראומה של המקלחת המשותפת (עם הבנים) אי אפשר היה להתחמק מזה. היום זה נשמע כלא יאומן! אבל כל הזמן נאלצנו לשמוע שאין שום הבדל בין בנים ובנות. כנ"ל בעבודה, בנטיות האישיות וכדומה.  

6 השנים האחרונות עברו עלינו חיש קל היו גם מעניינות, גם קשות וגם מהנות. באותה תקופה הקשרים בין הבנים והבנות נעשו חברותיים ונעימים יותר.   

משחק הכדורעף היה אחד המשחקים ששיחקנו בו הכי הרבה, ולראיה שש בנות מאיתנו (לא אני) היו בנבחרת הכדורעף הארצית.  

בשנת 1957 התגייסתי לצבא שם שרתתי כאלחוטאית בחיל האוויר, בשנת 1959 השתחררתי, וחזרתי לקיבוץ עד עזיבתי אותו כעבור שנתיים.

החוויה המאתגרת בחיי הצעירים הייתה עזיבת הקבוץ. בשנת 1966 פגשתי את עמי בעלי ברמת גן. באוגוסט 1966 התחתנו, נולדו לנו שלושה ילדים: זהר, נגה , ואורי . עד היום אני גרה בכפר ויתקין, לצערנו עמי נפטר בשנת 2012. מאז אני משתדלת להעביר את הזמן בחברת ילדי ומשפחתיהקרובה. 

 

קיבוץ מעברות – מעברות הוא קיבוץ בעמק חפר על שפת נחל אלכסנדר, בתחומי מועצה אזורית עמק חפר. זהו אחד מארבעת הקיבוצים שייסדו את תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.

מלחמת השחרור – מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) – השם המקובל (במדינת ישראל), שניתן לעימות הצבאי שהתנהל בין היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, לבין ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב שניסו למנוע בכוח את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית.