מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי במושבה החקלאית יבנאל בחורף תרפ"ז. נולדתי בביתי בעזרת מילדת מקומית כי אז לא היו אמצעי תחבורה כדי להגיע לבית החולים בעיר.

הזיכרונות הראשונים שיש לי בתור ילד הם מתקופת גן הילדים, מתנגנים לי השירים שלימדו אותנו, המשחקים והמאכל הזכור ביותר היה אטריות עם גבינה מלוחה.

הזיכרונות, החוויות, וההתפתחות שלי קשורים ברובם לבית הספר. אני חושב שזכיתי במורים טובים שהיינו קשורים אליהם גם מחוץ שעות הלימודים, כי כולם התגוררו במושבה. המורים היו גם אלה שיזמו והקימו את תנועת הצופים במקום אליה הצטרפתי בכיתה ד'.

לפני הצהריים היינו בבית ספר ואחרי הצהריים היינו בתנועת הצופים. הלימודים היו בחלקם בחיק הטבע והכרנו מקרוב את החי והצומח. בית הספר נהג לקיים סיורים לאתרים הקרובים למושבה למשל: לכינרת, להר תבור ולאתרים אלה היינו מגיעים בעגלות רתומות לפרדות.

חיי היו יום שלי כילד התמקדו בעזרה בעבודות המשק כמו תלישת ההחמצה (חומוס) לפני היציאה ללימודים, ואחר הצהריים דיש על המורד בגורן.

התחביבים שלי היו: איסוף בולים, איסוף בלורות וגולות, איסוף ביצי ציפורים, וקרה שבגיל  7 טיפסתי על עץ ברוש כדי להגיע לקן של חוחית החלקתי נפלתי ושברתי את יד ימין.

המשחקים: בהפסקות בשעות הלימודים בבית הספר שיחקנו מחניים, שיחקנו ב"קרבות תרנגולים" וב"אסיורה". וגם קובש (מנקלה), קלאס, ספרא שנקרא כיום "רביעות", רוגטקה, רכיבה על חמור, התכנסות בבית כנסת ובבית העם. היינו באים לאטליז כדי לראות את השוחט שוחט פרות ובודק לאחר מכן את הכשרות של השחיטה.גרנדנס"- שורת ילדים שפניהם לחזית מתחילים בתנועה מהירה לכוון הפוך בנתיב מעגלי כאשר האחרונים מועפים לעיתים באוויר.

אלה היו משחקיי בבית הספר ואילו אחרי הצהריים הייתי משחק עם חבריי: בבלורות שזה כדורי זכוכית קטנים הדומים לגולות, "במקלות" בין שתי אבנים מונח מקלון באורך של 15 ס"מ מחודד בשתי קצוותיו שאותו צריך להעיף למרחק בעזרת מקל רחב כאשר ממול ניצב ילד מתחרה שמנסה ללכוד את המקל הקטן במעופו במידה ולא הצליח, המפעיל היה צריך בעזרת המקל הרחב להביא ע"י מכות בחלק המחודד לנקודת ההתחלה.

עבודות המשק שלנו היו: תלישת חומוס, דיש בגורן, בעונת הקיץ היינו תולשים קלחי תירס, אשבולי דורה, חריש במחרשה רתומה לפרדות, ניסור עצים להסקה, עזרה בכיבוד הבית שהיה ללא מרצפות ובטון ב"בלינקה" מורכב מגללי פרות יבשים שהיו מושרים במים במשך הלילה שעבר והתערובת הזאת שימשה למריחה על הרצפה בדרך כלל לקראת שבת וחג.

עבודות בבית ובמשק: גידול אפרוחים ע"י אינקובטור שמופעל על נפט שהיה מונח בחדר ההורים כדי שיבדקו את רמת החום התקינה 24 שעות ביממה. התרנגולות שהיו חופשיות בחצר קרה שאחת מהן שהטילה ביצים במקום נסתר והייתה דוגרת עליהם עד בקיעת האפרוחים.

את הלחם בבית היו אופים בטאבון, ותפקידי היה להזין אותו כל ערב על ידי פיזור של הקש הגס וכיסויו ברמץ בוער. את הלחם היו הוריי מכינים מקמח שנטחן מהחיטה שגדלה בשדה המשפחה. תמיד התלוויתי לאבא בעגלה לטחון את החיטה בתחנת הקמח בעייירה הערבית "צמח" או בכפר הצ'רקסי "כפר כמא".

נסיעה כזאת ארכה יום שלם וחלק מהבילוי שלי בנסיעות הארוכות היו לשכב על שק חיטה או קמח כאשר רצועת השוט האחוזה בידי משרטטת על הדרך (לא כבושה ולא סלולה) כל מיני דמויות וצורות כיד הדמיון הטובה עלי. מסיק זיתים בקרב המשפחה ועזרה בהפקת השמן לעיתים גם בלילה.

אחרי חליבת הפרות בערב ובבוקר מוקדם, אחרי שאמא הייתה מורידה את החלב לתצרוכת הבית תפקידי היה  לשאת את החלב למחלבה. מהמחלבה, במיוחד בשעות הערב היינו מתכנסים בצומת שנקראה "קרייץ" (צלב) להחלפת חוויות ולצ'יזבטים.

חלק מהחוויה והבילוי היה לרדת להופעה של "סנדוק אל עג'ב" קופסת הפלאים שהייתה כמו ראינוע שהערבי שהוביל היה מסביר כמו כן היה מופיע הערבי שהיה מופיע עם קוף או דוב מאולף.

בבית ספר גידלנו ירקות ולכל כיתה היו ערוגות משלה כמו בצל, צנוניות, קולורבי, כרובית וזה היה חלק מעבודתנו.

בשבתות ובחגים בית הכנסת הפך להיות מרכז להתכנסות ולמשחקים לפעמים ההורים היו מבקשים שניכנס לתפילה מיוחדת למי מבני המשפחה. היינו מתכנסים גם בבית הכנסת בחג שמחת תורה שהיה מלווה בשירה ובריקודים ועזרה למבוגרים לשאת את ספרי התורה.

רק בשנות ה40 היה סרט קולנוע שהוקרן פעם בשבוע באולם הגדול של בית הספר, ואנחנו הילדים כדי לחזות בסרטים היינו מטפסים על עצי התות ובכך חוסכים מלשלם את דמי הכניסה.

חג הפסח: המיוחד שהעסיק אותנו כילדים היו ההכנות כמו הגעלת הכלים והכשרתם זאת נעשה בחצר כשהבערנו מדורה גדולה ועליה דוד מים שבהם הוטבלו הכלים. נוסף לכך הגיעו למושבה "המלבינים" הם היו עוברים ברחוב ומכריזים בערבית "אומבאיד נחאס טנאג'ר ביילה": מלבינים כלי נחושת סירים וגיגיות.

היינו נוהגים לצפות איך עם מתכת לבנה שאותה היו מחממים באש וזה היה החומר שמלבין את הכלי

ל"ג בעומר: היינו בונים קשתות וחצים לקליעה למטרות אבל השיא היה מדורה גדולה בלב המושבה כאשר צעירי המושבה מתחרים ביניהם מי יוכל לדלג מעל האש.

פורים: החג מתאפיין בעיקר בתחפושות וגם בהליכה מבית לבית תוך כדי חילוק משלוח מנות.

שבועות: היינו נוהגים וזה לא היה חידוש רק במושבה שלנו להביא  ביכורים מפרי גנינו.

סוכות: אבי היה בונה סוכה כל חג אבל לא כמו שרואים היום. בחלק מהבית הורדו רעפים והייתי נוסע עם אבא לחורשה ושם היו מחלקים את ענפי האקליפטוס, והם היו משמשים גג לסוכה.

לא זכור לי שקנו לי בגדים. כל בגדי הילדים נתפרו על ידי אמי במכונת תפירה זינגר.

את הבד הייתה אמא קונה בטבריה וזה שימש לה חומר לבגדים.

את הנעליים היו תופרים לנו אצל הסנדלר המקומי, וכן את הסנדלים את אלה היינו מקבלים רק אחת לשנתיים, לקראת חג הפסח או הסוכות.

היו ילדים שכף רגלם גדלה ואז היו פותחים את האף של הנעל כדי שיהיה מקום לרגל.

מה ששימש לנו מקור לגאווה היו המסמרים הגדולים ששמרו על הסוליות והפרסות שהיו בקדמת הנעל ובעקבה.

בר המצווה התאפיין בהכנות ללימוד ההפטרה, הנחת התפילין, התפילות והכרת הסידור.

בשבת ההפטרה זומנו ילדי הכיתה אחר הצהריים לביתנו לעוגות, ולמיץ שהכינה אמא.

מאוחר יותר הגיעו לביתנו ידידי המשפחה ונערכה שירה עד אחרי חצות הלילה.

הכיבוד לאורחים היה יין, מלפפונים חמוצים, עוגות ובוטנים.

המשכתי ללכת לבית כנסת כל בוקר וערב כדי להניח תפילין עד גיל 14, ואז התוודענו לאירועי מלחמת העולם השנייה.

ביבנאל לא היה בית ספר תיכון הלימודים נמשכו עד כיתה ט' כולל. היו מחברי שהמשיכו בבתי ספר תיכוניים חקלאים מחוץ למושבה, אני כבן בכור עם סיום כיתה ט' נכנסתי בעול עבודות המשק.

המצב המתואר עד כה השפיע על עתידי. המתח מול הסביבה העוינת, רצח שלושה מבני המושבה במאורעות 36-9. הקירבה לאימונים וכלי נשק הביאוני כילד למטווחי ירי באקדח וברובה, משחקי שדאות והרבה מסעות בסביבה. מגיל 14 אימונים במסגרת הגדנ"ע שהוקם באותה שנה על ידי ההגנה. ובגיל 17 מתגייס לנוטרות ויוצא לקורס מ"כים.

הנכד יובל: בעבודה נהניתי מאוד. למדתי דברים חדשים על סבא ועל יבנאל.

הפרויקט חיזק את הקשר בינינו וגרם לנו להיפגש יותר. אני שמח שניתנה לי ההזדמנות לעשות את הפרויקט הזה עם סבא.

הסבא אורי: מלמד ומחנך מחד ומאידך, מהבחינה האישית, המפגשים, השיחות וההתלבטויות המשותפות בהכנת החומר- חיזקו את הקשר בינינו וגרמו לי הנאה מרובה.