מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בכפר קדימה, כילד שלישי במשפחה. שמות הורי היו :רבקה ושמעיהו שיף ז"ל. הורי רכשו את הקרקע מגואל הקרקעות יהושע חנקין שקנה קרקעות מהערבים. בשנת 1933 עלו לקרקע להתיישבות. בתחילה לא היו מבנים, המתיישבים הראשונים בנו צריפי עץ ולאחר מכן כל אחד בנה את ביתו בכוחות עצמו. תהליך הבניה נמשך שנים ארוכות (תחילה בנו חדר ואז לאחר כמה זמן צירפו עוד חדר ועוד חדר וכן הלאה…)

 

למתיישבים הראשונים היו משקי עזר של ירקות פירות ומשק חי קטן. לאחר מכן חלק הפכו לחקלאים. אחד מענפי החקלאות היה פרדסי פרי-הדר. באזור זה היו המון פרדסי פרי-הדר. גם לנו היה פרדס, שבתור ילד זכור ששתלנו ועזרנו בטיפולו: השקיה גזום וזיבול. בנוסף חלק מהמתיישבים עבדו בעבודות חוץ . אבי ז"ל עבד כנגר בחברת "סולל בונה" שעסקה בבניה גם עבור השלטון הבריטי ששלט לפני קום המדינה. אמי החזיקה את משק העזר הקטן שלנו גם בעזרתם של אחיי הגדולים וסבתי שהייתה בבית. משק העזר כלל גינת ירק משק חי כגון עיזים , פרות , לול  ושובך יונים גדול כשאני נולדתי אבי הפסיק לעבוד עבודות חוץ ובנה נגרייה עצמאית משלו. בילדותי בכפר שיחקתי בחוץ עם ילדי השכנים סכין תוקע , גוגואים, 5 אבנים, קפיצה משולשת , חץ וקשת שבנינו לבד.

 

בחורף המים היו מצטברים (על יד רחוב רמז ) היות וכבישים לא היו ליד הבית ולא היה ניקוזי מים. מהצטברות המים הייתה נוצרת שלולית גדולה שהינו בונים רפסודה ומשיטים אותה בשלולית הגדולה. בחצר הבית היה עץ תות גדול שעליו בניתי בית עץ שבו שיחקתי עם חברים ואחיינים בבית העץ היו נדנדות ומשחקים אחרים. את בית העץ יכולתי לבנות היות ולאבי הייתה נגרייה ומשאריות העץ בניתי. בית העץ שימש עוד אחריי לבני אחותי וכן לבני הבכור ישראל ובני אחי שהמשיכו לשחק ואף שיפרו אותו . גן הילדים שלנו היה ברחוב חנקין (שהיום נקרא  ע"ש ברכה לפיד  שהייתה הגננת הראשונה שלנו ) אנו הינו המחזור הראשון שפתח את הגן, כמובן שלגן הינו הולכים ברגל לבד, בדרך היו שיחי פיטנגו שהינו קוטפים ואוכלים.

 

ביה"ס היה ליד הבית ( היום ישנם הגנים : שושן צחור, בית וגן ובית הכנסת ע"ש רענן יומטוביאן) למדנו עד כיתה ד ואז עברנו לאתר הנוכחי של ביה"ס יגאל אלון שאז נקרא ביה"ס אורים . הכיתות היו צריפי פח ובחרף היה קר מאוד ובקיץ חם מאוד. כילדים הלכנו לתנועת הנוער העובד והלומד שבתחילה הייתה תנועת הנוער בביתו הפרטי של דוד לליבר ז"ל. היו פעולות שבועיות ומחנות קיץ. שם הינו בונים מתקנים מסנדות עץ, הייתה גם ספרייה עיונית ולימודית וכשבגרתי היתי מחליף ספרים בספריית בית רמז. בקדימה היה בית קולנוע ודי גדול והקרינו בו סרטים .(באותם זמנים לא היו,מחשב וטלויזיה )זה היה אחד הבילויים הבודדים. מידי פעם היו מגיעות הצגות תאטרון . בחדרי בבית הינו שלושה: סבתי תהילה(סלווה) ואחי מנחם, אחותי הגדולה שרה הייתה נשואה וגרה בבית קט בחצר. לאחי ולי היו מיטות מתקפלות עם וילון , כאשר סגרנו את הווילון לכל הייתה את הפרטיות שלו הינו שומעים תכניות רדיו סיפורים בהמשכים.

 

את ארוחותינו הינו מכינים בדרך כלל מהמוצרים שהיו במשק העזר הקט. היות ובשנות ה-50 הראשונות היה מחסור במוצרי מזון. הינו מקבלים תלושים בהקצבה כדי לקנות מוצרי מזון כגון : סוכר , שמן וכד'. בביתי היה סליק של ההגנה שהיה מתחת לארונות בריצפה. עם קום המדינה הועבר הנשק לרשות צה"ל . ידוע לי שבביתה אשתי בנתניה גם היה סליק של האצ"ל שנמסר גם כן לצה"ל.

 

קדימה: "קדימה היא מושבה בשרון, דרומית-מזרחית לנתניה וצפונית לכפר סבא, מזרחית לכביש 4. מאז 2003 מהווה קדימה חלק מהמועצה המקומית קדימה-צורן. קדימה נוסדה ב-5 ביולי 1933 כמושבה חקלאית ביוזמתו של יהושע חנקין, שהיה אז מראשי חברת הכשרת היישוב. מקור השם בדבריו של חנקין לאחר רכישת האדמה: "צעדנו צעד קדימה"

 

תשע"ו, 2016