מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בחיפה בשנות ה – 50

אני ומיקה
אני ובן גוריון
זה נראה כאילו שהיה קשה אבל זה לא נכון, לא הרגשנו שזה קשה.

השורשים של המשפחה שלי מצד אימא הם מהמבורג שבגרמניה.
בישראל גרנו בהתחלה במושב בצפון הארץ שכבר לא קיים, לאחר מכן עברנו לחיפה, לדירה נטושה של ערבים שברחו מהארץ במלחמת העצמאות. במלחמת העצמאות רוב הערבים שגרו בחיפה ברחו ללבנון ולירדן והבתים שלהם נשארו ריקים. לבתים שלהם קראו :"הרכוש הנטוש", ומדינת ישראל חילקה אותם בסכום סמלי לאנשים שחיו בארץ.
 
חיפה, לאחר קום המדינה: "לאחר קום המדינה, בעת העלייה ההמונית התיישבו עולים יהודים ברכוש שננטש על ידי הערבים. הודות לעלייה זו התרחבה חיפה באוכלוסייתה ובשטחה, ולאורך השנים שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל." ( ויקיפדיה).
ההורים שלי קיבלו דירת 2 חדרים בחיפה ברחוב "העצמאות" ליד הנמל. בשכונה נשארו גם קצת ערבים שלא ברחו מהארץ, התיידדנו איתם, ובתור ילדים שיחקנו עם הילדים הערבים וכך גם למדתי קצת ערבית. בשכונה היה מנזר צרפתי נוצרי, הייתה בו מרפאה שטיפלה חינם בילדים שנפצעו ממשחקים, וגם נתנו לנו ממתקים, מהם למדתי קצת צרפתית.
הבית שקיבלנו היה קטן (2 חדרים), גרנו בו 3 אחים, הורים, 2 סבתות ודודה. בלילה היינו מוציאים מזרנים והיינו שמים אותם על הרצפה, כך ישנו כולם יחד, והיינו מאושרים, וזה לא הפריע לנו. לא היה דוד חשמל למים חמים, היה דוד על נפט שהיינו מדליקים מתחתיו להבה שחיממה את המים. חוץ מזה, בגלל שהמים לא הספיקו, חיממנו מים בפחים על פתיליות פרימוס. לא היה גז, בישלנו על פתיליות ופרימוסים, שכדי להפעילם היה צריך לקנות נפט. מוכר הנפט היה מגיע פעמיים בשבוע עם מיכל גדול של נפט שחמור סחב אותו, כשהוא היה מגיע, הוא היה מצלצל בפעמון ידני, שכולם ישמעו שהוא בא. היינו הולכים אליו עם ג'ריקנים והוא היה ממלא לנו אותם. 
 
היה לנו מקרר על קרח, כל יום היה מגיע מוכר קרח עם עגלה שחמור סחב. הוא היה חותך לנו קוביית קרח עם כלי מיוחד שנקרא "דוקרן". לא הייתה טלוויזיה, היה רדיו עם 2 תחנות. בחורף חיממנו את הבית עם תנור נפט שקראו לו תנור "פרידמן", שהיה מתהפך בקלות כאשר ילדים ששיחקו לידו ופגעו בו. כאשר הוא היה מתהפך הייתה פורצת שריפה, הרבה שריפות נגרמו בגלל התנורים האלה.
לא הייתה לנו מכונת כביסה, את הכביסה היו מכבסים בקערות גדולות הנקראות "פיילה", היו מכבסים עם קוביית סבון גדולה תוצרת חברת שמן. לא היה מייבש כביסה, את הכביסה היו מייבשים על חבלים בחוץ, הילדים היו הולכים בין החבלים ומנסים לנחש מי לובש איזה בגד בבית הזה, והכי מעניין היה לנחש את החזיות.
הלחם בחנויות לא היה טעים אז בכל הבתים ביום שישי היו אופים לחם לבד וזה היה עושה ריח בכל הרחוב.
בקיץ היה חם ולא היו מזגנים, כולם ישנו עם חלונות פתוחים ומהרחוב היו שומעים את הנחירות. בערבים כשהיה חם אנשים ישבו בחוץ עם גופיות ואכלו אבטיחים.
כל יום אחרי הבית ספר כל הילדים שיחקו בחוץ, בכל שכבות הגילאים, היה בלגן גדול. אימהות רדפו אחרי הילדים להאכיל אותם תוך כדי המשחקים, הילדים לא רצו להיכנס הביתה בגלל הרעש של הילדים ששיחקו בחוץ.
שיחקו  קלאס, תופסת, מחבואים, גומי, חבל, כדורגל, שקיות מים, גולות, חמש אבנים, תקיעות סכינים בבוץ, מחניים וכו'. כולם לבשו בגדים או גדולים מדי או קטנים מדי כי הבגדים עברו בין האחים. שוקולד, ג'ינסים, בושם, נעלי התעמלות וסבון עם ריח טוב אפשר היה לקנות ליד הנמל בחיפה אצל הימאים שהבריחו את הדברים האלו.
 
כשהייתה מלחמה הדבקנו תחבושות על החלונות, כדי שאם תהיה הפצצה החלונות לא יעופו. בתור דבק השתמשנו בקמח ומים. בכיתה רק לילד אחד היה אופניים והוא מכר סיבובים לכולם תמורת ממתקים. לא היה קרם הגנה ובקיץ כולם נשרפו והתקלפו. כל האבות יצאו בבוקר יחד לעבודה ובשש וחצי בבוקר הרחובות היו מלאים באבות שיוצאים לעבודה עם תיק אוכל ביד ומחכים לאוטובוס שיסיע אותם לעבודה.
זה נראה כאילו שהיה מאוד קשה אבל זה לא נכון, לא הרגשנו שזה קשה.
בגלל שלא היו מחשבים, טלוויזיות ומזגנים חיינו רוב הזמן מחוץ לבית. היו חיי חברה עשירים והיינו מאושרים. אפשר להגיד שהיינו יותר מאושרים מאשר היום שיש לנו את הכל.
 
מוסר השכל: צריך שיהיו חברים ולהשתתף בפעילויות חברתיות אם רוצים שהחיים יהיו יותר מאושרים.
תשע"ה

מילון

פתיליה
כיריים על נפט

חיפה
לאחר קום המדינה, בעת העלייה ההמונית התיישבו עולים יהודים ברכוש שננטש על ידי הערבים. הודות לעלייה זו התרחבה חיפה באוכלוסייתה ובשטחה, ולאורך השנים שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.

ציטוטים

”צריך שיהיו חברים ולהשתתף בפעילויות חברתיות אם רוצים שהחיים יהיו יותר מאושרים.“

”זה נראה כאילו שהיה מאוד קשה אבל זה לא נכון, לא הרגשנו שזה קשה.“

הקשר הרב דורי