מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי

שאלתיאל חורב מספר את סיפורו לרמונד

 

"נולדתי בשנת 1956, בבית חולים נהריה שמיקומו ליד שפת הים.› אינני זוכר את משקלי, אך טוענים שהייתי ילד שמנמן.› מאז הולדתי אני גר בעכו ועד גיל 19 גרתי ברחוב יהודה הלוי בצריף , מה שנקרא אז "שכון עמידר".

מה שאהבתי בילדות  זה היה ללכת למכולת, באמצע הרחוב ולראות את הבית מרחוק כיוון שהרחוב היה ישר ורק הבית היה משום מה נטוי. הייתי בגן ויצ"ו בגיל 3  ומה שלא הזכרתי, שאבי נפטר כשאמי הייתה בחודש השישי להריונה והשאיר אותה עם שלושה ילדים, כשאני הצעיר שביניהם. אמרו שהמוות היה בגלל טעות של רופא. כשנולדתי קיבלתי את שמו.› אם לא ציינתי קודם צבע עיניים שלי, חום ירוק, כשבילדות היה יותר ירוק ובבגרות החום השתלט.›

חוויות מבית הספר            

 

למדתי בבית ספר "העלייה השנייה". אהבתי בעיקר שעורי תנ"ך וטבע, למרות שזה נראה לי נוגד.

זכור לי, שביום שישי המורה הייתה מתרימה לקופה, הקופסה הכחולה קק"ל  והייתי גאה לשים מטבע של 10 פרוטות  ושתי מטבעות, אבל הייתה תקלה, אחד מידידי  לכיתה א ' בלע  מטבע של 10 אגורות והובהל למרפאה. אני חשבתי שבמקומו לא הייתי בולע את המטבע אלא תורם אותו לקק"ל.

 

 

 קופסה הכחולה קק"ל

 

רחוב יהודה הלוי, הרחוב בו גרתי, נקרא גם "רחוב התורכים ", כי רוב תושביו היו יוצאי תורכיה ומספר משפחות יוצאי מצרים ומשפחה בודדת מפולין מה שקראנו "ווסווסים" ואני קראתי  "המיעוט הנדכא". בשכונה שחקנו ביום משחקי קלס, תופסת, תוקע ומשחקי כדור ובערב משחק מחבואים ושלט. מסביב לבית היו עצי איזדרכת, אחרי הבית היה שיח ורדים גדול וריחני. לפני הבית היו שני עצי תאנה, מה שקראנו "דבשיות".

 

לידנו בחצי צריף השני גרה הדודה וגינתה הייתה "גן עדן" מוקפת גדר חיה, בגינה היו עצי לימון , גויאבה, גפן תפוז ועוד. שם חלמתי חלומות, לפעמים לבד, לפעמים עם חבר או חברה נוספת.

 

כל ילדותנו חלמנו להיות גדולים וכשגדלנו התגעגענו לילדות ורצינו לחזור אליה.

 

"הקופסה הכחולה" הוא כינוייה של קופסה שדמותה השתנתה במשך השנים, ובמקרים רבים אינה כחולה כלל. קופסה זו היא סמל: סמלה של קק"ל, של המאמץ לפיתוח אדמת הארץ, של נטיעת יערות ופארקים, של הכשרת קרקע לחקלאות ולהתיישבות, של פריצת דרכים והקמת מאגרי מים. זהו סמל של הקשר בין האדם לארצו".

 

תשע"ו