מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתא במושב פורת

מושב פורת: "פּוֹרָת הוא מושב ישראלי מעורב של דתיים וחילונים באזור השרון בין עין ורד לכפר יעבץ. נמנה עם מושבי הפועל המזרחי ומשתייך למועצה אזורית לב השרון. המושב הוקם בשנת 1950. שמו סמלי ופירושו הוא שגשוג ופוריות, כפי שמילה זו מוצגת בברכת יעקב: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן" (בראשית מ"ט, כ"ב). מייסדי המושב הם 315 עולים מחבל גריאן אשר בלוב, דרומית לבירה טריפולי. במחוז הולדתם, התגוררו במערות החצובות באדמת הטין". (ויקיפדיה).

בלילות, שבתות ומועדי ישראל שער הכניסה החשמלי למושב סגור ונפתח ע״י חיוג התושבים. במשך שנים היה השער נעול בשבתות עד שבאוגוסט 2005 הודיע שר התחבורה מאיר שטרית שהשער אינו חוקי[3].

סבתא מזל נולדה במושב פורת בשרון לפני כ – 60 שנה. לסבתא מזל הייתה ילדות נפלאה: היא מאוד אהבה לתפור ולרקום, היא עזרה מאוד בעבודות הבית. בחול המועד סוכות ופסח היא וחברותיה היו מתאספות וכל אחת הייתה מביאה מצרך מסויים וביחד הן היו מבשלות תבשיל. במשק של משפחתה גידלו: עיזים, כבשים ותרנגולות. הם מאוד נהנו לטפל במשק בעיקר בחיפוש ביצי התרנגולות.

בשבתות מיד לאחר ארוחת שבת הם ניפגשו כל משפחות המושב והיו הולכים יחדיו לטייל בשדות ולראות איך הטבע משתנה. כשההורים חזרו לביתם, כל הילדים המשיכו לשחק בגולות. בינה ובין אחיותיה הייתה אהבה עזה וחברות גדולה.

אחד ממקרי השובבות שלה היה כאשר ניקו את העשבים מהשדה וחילקו לכל אחת מהאחיות חלקה כדי שתנקה אותה, לסבתא לא היה כח ללכת ולחזור כדי לזרוק את העשביה אז היא קטפה את העשבים וזרקה לחלקה של אחותה. היא מאוד אהבה לאכול את המאכלים שאמה הכינה אבל בעיקר קוסקוס. בתקופתה לא היה מבחר גדול של ממתקים ורק בשבתות הילדים זכו לאכול ממתקים. הממתק האהוב עליה היה חטיף בוטנים שאחותה הגדולה הכינה.

אמה של סבתא עלתה מטרפולי ועסקה בעבודת אומנות של אריגת שטיחים כשהגיעה לארץ ישראל המשיכה בעבודתה כתחביב והכינה:כריות,מפות,שטיחים,שמיכות וכו' לבני המשפחה. סבתא עזרה לאמה באריגת שטיחים בכך שטוותה חוטים מצמר כבשים. כיום עבודות האומנות של אמה של סבתא והנול (הכלי שמשמש לאריגת השטיחים) מוצגים במוזיאון ישראל

לימודיה של סבתא

סבתא ואחיותיה הלכו ללמודים וכל אחיותיה עזבו את לימודיהן בגיל 12 והלכו לעזור לפרנסת הבית אך היא היחידה מבין כולם שאהבה ללמוד והוריה אפשרו לה להמשיך בלימודיה בתנאי שתעשה את עבודות הבית בשעות המוקדמות של הבוקר ואחר הצהריים. היא המשיכה את לימודיה התיכוניים בנתניה והמשיכה ללמוד בסמינר בחיפה. את שכר הלימוד בסמינר בחיפה ממן משרד החינוך בתנאי שסבתא תלמד בישוביי ספר.

כיצד סבא וסבתא נפגשו?

המקום שבו בחרה סבתא ללמד היה בית שאן. באחד הימים היא עשתה את דרכה לביה"ס ונגשו אליה שני בחורים (סבא ואחיו) ושאלו אותה היכן נמצאת מרפאת השיניים סבתא ענתה להם והמשיכה בדרכה.

לאחר מספר ימים שוב נתקלה בסבא באקראי ושאלו שלום זה לזה. לאחר מספר פעמיים של פגישות באקראי קבעו סבתא וסבא מספר פגישות וכך הקשר ביניהם התהדק עד שהחליטו להתחתן. את חתונתם חגגו באולמי הרצל בבית שאן. החתונה נערכה ביום חמישי בתאריך י"ג בשבט וכל משפחתה של סבתא נשארו בבית שאן לשבת חתן.

הילדים של סבא וסבתא: בשנה הראשונה לנישואם של סבא וסבתא הם בילו הרבה בבית הוריהם. לאחר כעשרה חודשים נולד בנם הבכור – יוחאי שקרוי על שם סבא מצד האמא של סבא. את הברית ערכו בבית הורי סבא בבית שאן. את הפדיון חגגו באולמי גיל בבית שאן ברב עם. לאחר עשרה חודשים נולד בנם השני – שמעון (שימי) שקרוי על שם אביה של סבתא. שנה לאחר מכן נולד בנם השלישי – יצחק (צחי) שקרוי על שם אחיו של סבא שנפטר. שנה אחר כך נולד בנם הרביעי – אלעזר הקרוי על שם אלעזר בנו של רשב"י. לאחר 7 שנים נולד בנם החמישי – גדי, ידידיה הקרוי על שם דוד של סבא. דוד זה עזר לסבתא מאוד: מדי בוקר בא לקחת את ילדיה למעון. לאחר שנה נולד בנם השישי – מנחם נתנאל (מני) הוא נולד בחודש אב וגם סבא חלם על הרבי מנחם מנדל מלובביץ' ולכן נקרא מנחם, סבתא נתנה לו גם את השם נתנאל מכיוון שהרבה אנשים באו לנחמה על שנולד לה בן שישי אז סבתא אמרה "השם נתן לי ואני שמחה בזה". סבא וסבתא חיכו להולדת הבת שבע שנים. ושוב נולדו שני בנים בהפרש של שנה וחצי: הראשון – אלדר שנקרא כך משום שבשנה זו סבא וסבתא עברו לדירה חדשה. השני – מרום אליה מכיוון שסבתא אהבה את השמות הללו.

הזוית האישית

אלרואי: כששאלתי את סבתא כיצד גידלה שמונה בנים? היא ענתה לי שהם גידלו אותם ברוך ה' בנחת ובשלווה וחיו חיים רגילים ללא מקרים מיוחדים למעט מקרה אחד: כאשר בנם הבכור יוחאי היה בגיל 3 וסבתא שטפה את הבית היא אמרה לו לעלות על המיטה בכדי שלא יפריע והוא הציץ לחלון ונפל מקומה ראשונה על הספסל וברוך ה' שבאותו זמן אלטעזאכן היה בסביבה והתקשר לאמבולנס – האמבולנס לקח את יוחאי ושאל את סבתא היכן בעלה עובד היא ענתה והאמבולנס הלך לעבודתו של סבא ולקח אותו והמשיך לבית החולים ובנס הצילו את יוחאי (אבא שלי) ברוך ה'.