ילדותה של דורית בקיבוץ אשדות יעקב
דורית מספרת על משפחתה וילדותה בקיבוץ ובמושב
אני וקיבוץ אשדות יעקב
קיבוץ אשדות יעקב נמצא בעמק הירדן דרומה לכנרת. קיבוץ זה נקרא כך מפני שבקרבת המשק, יוצר הירמוך
לפני כניסתו
לירדן מפל מים אשד. תוספת לשם 'יעקב' ניתנה לכבודו של ג'ימס רוטשילד.
קיבוץ אשדות יעקב הוקם על ידי גרעין חלוצים מלטבייה ורוסיה
אשר התיישבו בשנת 1922 באדמות "גשר".
עד שנת 1933 מצטרפות קבוצות שונות ל"גשר" ולאחר דיונים שונים
במיקום הקיבוץ מחליטים להקים צריפים
ראשונים באדמות דלהמיה.
החקלאות הייתה גאווה ומשאת נפשו של כל מצטרף לקיבוץ. לרשום
מקצוע של חקלאי וכן של בנאי היה כבוד
גדול. בשנים 1939-1938 הורי מצטרפים למשק כל אחד
בנפרד אמא מרוסיה ואבא מגרמניה.
אימי נולדה בעיר וילקובישקי שבליטא, שהייתה באותו זמן תחת
שלטון רוסי. היא הייתה בת הזקונים מתוך
11 ילדים במשפחתה. היא הייתה בת למשפחה מוסיקלית ומשכילה. אביה (סבא שלי) פתח בית ספר פרטי
בביתם , בבית ספר ביתי זה למדו ודיברו רק רוסית.
במלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 פחדו היהודים שהגרמנים עלולים
להיכנס לרוסיה. מכיוון שהם גרו
כ-14 ק"מ מהגבול של רוסיה-גרמניה, ומכיוון
שאביה היה מורה רוסי נציג השלטונות, הם עברו בעזרת שכניהם
לתוך רוסיה.
בשנת 1918 אחרי שפרצה המהפכה ברוסיה, אפשרו השלטונות ליהודים לעלות לרכבות כדי שיוכלו לברוח.
כך אימי ומשפחתה הגיעו לוורשה, משם לאחר תלאות רבות חזרו
לביתם הישן בעיר וילקובישקי.
אמא עלתה לישראל כתיירת בשנת 1935 והגיעה למשק הפועלות בעיר "ראשון
לציון". חברה טובה שלה
משכה אותה ושכנעה אותה לעבור לקיבוץ אשדות יעקב בשנת 1938.
אבי נולד בגרמניה בכפר שוויינפלד על-יד העיר מנינגן. בן למשפחה
אדוקה ושומרת מצוות. לאחר שסיים
את לימודיו בתיכון, עבד מספר שנים בבית המסחר של דודיו
בעיר.
עם עליית הנאצים בגרמניה והטלת הגזירות על היהודים הוא נכלא
במחנה ריכוז ובעזרת משפחתו הצליח
להשתחרר ולעלות ארצה בתחילת שנת 1939. בהגיעו ארצה הגיע ישר לקיבוץ "אשדות יעקב".
אירועים מיוחדים בתולדות חיי אביה של דורית
בשנת 1941 התחתנו הורי.
בשנת 1942 נולד אחי
הבכור אפרים
בשנת 1943 נולדתי בבית
החולים הסקוטי בטבריה וגדלתי בקיבוץ אשדות יעקב. נולדתי אחרי מלחמת
העולם, לכן קראו לי דורית -דור הולך ודור
בא.
בשנת 1945 נולד אחי השלישי, ראובן ז"ל שנפטר בגיל 45
בשנת 1948 נולדה אחותי הצעירה שלומית (במלחמת השחרור)
מלחמת השחרור
המשק "אשדות יעקב", שוכן קרוב
לגבול עם ירדן. כשהתחילו המאורעות, בהיותי בת חמש, פינו את
האמהות והילדים לחיפה.
בזמן המלחמה אנו הילדים לנו במקלט.
הוציאו את בעלי
החיים: הפרות והכבשים להרים כדי שלא יהיו באזור המלחמה. כבשה אחת לא יכלה
לסבול
את "הגירוש" וחזרה למשק
בגרותי
גדלתי, השנים עברו, לאחר 3 שנים בביה"ס "כדורי" התגייסתי לצבא למשך שנתיים. ובלי תכנונים שרתנו
גבי ואני באותם בסיסים. כך הכרנו בשרות הצבאי.
הביקור הראשון בביתו של גבי בעין ורד היה בשנת 1959. אני זוכרת, הלכנו ברגל מצומת דרור בדרך כורכר
עד ליישוב, עין ורד (4.5 ק"מ)
מפני שלא היה כביש אספלט עדיין. ביתו של גבי נמצא בשכונת 'עבר הירדן' בעין
ורד, ולידו היה
שביל חול בטרם נסלל הכביש.
עין ורד – ראשית ההתיישבות
בשנת 1964 התחתנו, ועברנו לגור בעין ורד. במהלך 10 שנים עברנו בין בתים שכורים עד שנכנסנו לבית
הקבע שבנינו.
( זה היה , בדיוק בזמן מלחמת יום כיפור). בנינו את ביתנו
במגרש חלקה א' של ההורים של גבי-משפחת צפתי.
עין ורד
בראשית
בתחילת דרכו, נקרא המושב בשם זמני: "ארגון חקלאי
תל אביב", על פי השם של הארגון המתיישב. עברו
מספר שנים עד שכל החברים
התיישבו וחיפשו שם קבוע למושב. התברר שהיה מעיין בסביבה, והמקום כונה
על
ידי הכפריים הערבים בשם "עין אל וארדת" שפירושו "עין
היורדות" – היורדות לשאוב מים במעיין. מכאן
הציעה ועדה של קק"ל את השם "עין
וָרד". מאוחר יותר הוחלט לשנות את השם ל"מעיין הורדים"- עין וֶרד.
מראשיתה של עין ורד התבסס המושב על נטיעת פרדסים, שניטעו
בעזרת חפירת בארות מים שנחפרו
באדמות עין-ורד. כבר בראשית שנת 1933 נוצר הרושם שהיישוב
מתוכנן ובנוי. אנשי עין ורד חילקו את
המגרשים, הקצו שטחים לנטיעה ונקטו בשיטה של
מתן חופש פעולה לכל מתיישב. בשנת 1930, כשהגיעו
ראשוני המתיישבים למקום, נחפרה
הבאר הראשונה במושב. אלה היו ימי ראשית ההתיישבות.
משוב של איה:
מאוד נהניתי להכיר את דורית ולעבוד
איתה, למדתי הרבה על קיבוץ אשדות יעקב.
משוב של דורית:
נהניתי להעלות זיכרונות והעבודה עם איה עזרה לי מאוד.
מילון
אדמות דלהמיהאדמות שממזרח לירדן
ארגון חקלאי תל אביב
ארגון שכלל 100 משפחות. בראשית דרכו התעתד להקים שכונת פועלים חקלאיים בסביבות תל אביב. לאחר דחיות שונות פרשו חבריו מהארגון לשכונת עובדים, ויחד עם פועלים נוספים מקרב פועלי המושבות שהצטרפו אליהם, פנו בעצת המרכז החקלאי להתיישבות באזור תל מונד
ציטוטים
”החקלאות היתה גאווה ומשאת נפשו של כל מצטרף“”כבשה אחת לא יכלה לסבול את "הגירוש" וחזרה למשק“
