מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במצרים בעיר אלכסנדריה מיד שעלינו ארצה, העבירו אותנו למעברת ג'ליל שבהרצליה, קיבלנו צריף עם 2 חדרים ללא מקלחת וללא שירותים, בחדר אחד הותקן ברז והיתה לנו קערה גדולה שהיינו ממלאים אותה במים וככה התרחצנו ואמא הייתה מכבסת את הבגדים באותה קערה, מסביב לצריף שיחקנו מחבואים, קלאס וכדור, הים היה מרוחק מהשכונה, בית הכנסת היה קרוב לצריפים ששימש את המתפללים בשכונה. לאמא קראו חנה ולאבא קראו משה היו לי 2 אחים תאומים סימה ורפי, ועוד: יהודה יוספה ויוסי, בשכונה גרו עולים חדשים בצריפים, פחונים ואוהלים, המפגש השכונתי היה בעיקר בבית הכנסת, במשך השבוע ההורים דאגו, אמא לקניות ולבישול בחנות המכולת שהיתה בשכונה, אמא בישלה אוכל מצרי אותנטי ואבא משה עבד במפעל שהכין עגלות לתינוקות בתל-אביב.

 

למדתי בבית הספר עממי " ע"ש ויצמן" בהרצליה,מכיתה א' עד ה' לימדה אותנו המורה עירונה עמנואל שהיא היתה מחנכת הכיתה שהערצנו אותה מאוד,  למדנו חשבון,ספרות, התעמלות, חקלאות-היתה לנו גינת ירק שבה שתלנו גזר , קולורבי חסה והיינו זוללים מהירקות שהמורה לא היה בשטח, היסטוריה , גאוגרפיה, מולדת ותנ"ך, מאד אהבתי את סיפורי התנ"ך ההסטוריה והספרות. התייחסנו למורים בכבוד, כשהמורה נכנס לכיתה עמדנו לאות כבוד, תלמיד שלא הכין שיעורים או הפריע בכיתה, קיבל עונש להעתיק פסוק מהתנ"ך כמה פעמים לא היתה תלבושת אחידה בבית הספר, לקראת סוף שנת הלימודים נסענו לטיול שנקרא "שנתי" לצפון הארץ, ביקרנו בתל חי, בצפת בטבריה, בעיקר במקומות שלמדנו עליהם בגיאוגרפיה ובמולדת. בבית הספר נהגנו לחגוג את החגים: חנוכה, פסח, שבועות,וסוף השנה, בחג השבועות התלמידים הגיעו בתלבושת לבנה שעל ראשיהם זר פרחים ובידם סלסילות ביכורים עם פירות, בכל כיתה מינו 2 תלמידים שלבשו גלימות לבנות והיו ככוהנים שהגיעו לטכס בית הספר ובידם ביכורים להגיש לבית המקדש שהוקם בחצר בית הספר. כשסיימנו את הלימודים, היינו מגיעים הביתה ומכינים את השיעורים, אחרי אחרי הצריים היינו משחקים בשכונה בקלאס, מחבואים, תופסת, 5 אבנים, הבנים שיחקו בג'ולים.