מאגר סיפורי מורשת

השנה 1925, סבא יוסף, בעל החלומות, מחליט לעזוב עם אשתו איטה ושמונת ילדיו ולעלות לארץ ישראל (העלייה הרביעית- עליית הבורגנים).

סבתא איטה בהריון בחודש השמיני והם נאלצים לחכות עד שהתינוק ייוולד.

המשפחה בפולנייה, בעלת משק פרות לחלב שממנו הם מתפרנסים.  

המשפחה בעודם בפולנייה, קנו קרקע בארץ ישראל ברמת ישי. נאמר להם כי רמת ישי נמצאת במרחק אצבע מחיפה העיר הגדולה.

כשמגיעה המשפחה לארץ ישראל, הם נוסעים לחפש את רמת ישי.

רמת ישי הוא יישוב שומם באותם הימים, בו מספר בתים בודדים. סבתא איטה בוכה, היא רוצה לגור בעיר גדולה. וכך המשפחה מגיעה לגור בחיפה. 

הם גרים בבית ערבי נטוש בעיר התחתית בחיפה. 

בשנת 1929 היו בארץ פרעות של הערבים.

באותו יום סבא וסבתא הלכו לשוק ושבעת הילדים נשארו בבית. לסבא ולסבתא היה שכן ערבי, אדם טוב והוא החביא את הילדים בתוך חביות שהיו לו במרתף. כשחזרו סבא וסבתא מהשוק, הם לא מצאו את הילדים וחיפשו אותם שעות ארוכות. בסוף הם מצאו אותם בחצר הטכניון הישן, לשם לקחו אנשי ההגנה את כל הילדים והנשים. 

סבתא איטה הייתה אישה אמיצה מאד:

יום אחד כשבאו האנגלים ואמרו לסבתא שצריך להרוס את הצריף שלהם בחיפה, כי שכן קנאי התלונן עליהם, סבתא שהייתה אז בהיריון, לקחה דלי צבע ושפכה על השוטר האנגלי.

בתקופה ההיא היו נפוצות מחלות כמו: טיפוס וקדחת שיכלו למות מהן.

כמה מהילדים חלו וסבתא נבהלה ואמרה: "אני חוזרת לפולנייה".

סבא שהיה אדם מאוד שקט וכנוע אמר באסרטיביות (שלא כמנהגו): "את יכולה לחזור עם הבת אני נשאר בארץ ישראל עם הבנים".

סבא יוסף, עבד לפרנסתו כחלבן, אך לא הצליח לפרנס את משפחתו. סבתא הייתה מטפלת בשבעת ילדיה הקטנים.

בלית ברירה, הבן הבכור צבי (אבא של סבתא עדנה), נאלץ לעזוב את בית הספר בגיל עשר ולחלק חלב עם אביו .

כל האחים החל מגיל עשר היו קמים בשעה ארבע בבוקר ומחלקים חלב לפני בית הספר.

האח אפרים, בכדי שיהיה לו דמי כיס, בנה עגלה מעץ על גלגלים קטנים  (קוגלגרים), קשר חבל והיה מסיע את הילקוטים של הילדים לבית הספר תמורת תשלום.

(בהדר יש עליות ומורדות והיה קשה לסחוב את הילקוטים בעלייה).

סבא יוסף היה גבאי בבית הכנסת הגדול בחיפה בהתנדבות וכל יום היה משקיע שעות רבות בבית הכנסת. כל יום שישי סבא היה מביא לבית הכנסת מגש גדול של  "געפילטע פיש" שסבתא בישלה. אם היה בבית כנסת אדם שלא היה לו מקום לישון, סבא היה לוקח אותו הביתה ואז הבנים היו יוצאים לישון במרפסת כדי שיהיה מקום לאורח.

באותם הימים ישנו הבנים שניים- שלושה במיטה אחת והבת ישנה עם אימה.

סבתא איטה שהייתה אישה חכמה מאוד, החליטה לבנות בית גדול עם הרבה דירות ולהשכיר אותן והכסף ישמש לפרנסת המשפחה. וכך היה.

היא לקחה את הבן הבכור צבי, שהיה אז בן 15, ופועלים ערבים ויחד בנו בוואדי רושמייה בהדר בית בן שש קומות(!)- 3 קומות מעל הכביש ו3 קומות מתחת לכביש.(הבית קיים עד היום ועדיין גר שם אח אחד).

בזמן הבנייה של הבית הבן צבי, שהיה כבר בן 16, רצה לקנות אופנוע, אך אימא שלו חששה ולא הסכימה.

צבי שהיה עקשן מאוד, לקח מקוש והתחיל להרוס את הבית.

בלית ברירה סבתא ויתרה וצבי קנה אופנוע. לא היה מאושר ממנו בעולם: הוא נסע עם האופנוע וקבוצת חברים בכל ארצות המזרח התיכון. 

צבי היה כל כך מיומן בנסיעה על האופנוע, שהשתתף בתחרות אופנועים בנסיעה על קיר מוות בגרמניה.

בתקופה ההיא, בחור שבא מארץ ישראל ונסע לארצות אירופה, קבל את עלות הנסיעה בתנאי שיתחתן עם בחורה בנישואין פיקטיביים. אלו היו נישואין למראית עין- בארץ ישראל היו מתגרשים, כך הבחורה קבלה סרטיפיקט (דרכון) לישראל.

צבי, שהיה אז בן 23, הכיר באירופה מספר בחורות, אך שמע שהיו בחורות שלא הסכימו להתגרש בארץ והוא חשש להינשא נישואים פיקטיביים. 

לפני שחזר לארץ החליט  צבי לבקר את דוד שלו, שמעון, שגר בפולניה. צבי הכיר את שמעון משכבר הימים, מאחר והיה בארץ ישראל וגר בבית של סבא יוסף, שהיה בן דודו. שמעון עבד בארץ כחייט וחסך כסף לסרטיפיקטים למשפחתו, כדי להעלותם לישראל.

כשהגיע צבי לדודו שמעון, ראה את ביתו היפיפייה לאה בת ה-17, ומיד התאהב בה. שמעון ראה כאן הזדמנות לחסוך בסרטיפיקט, והפציר בביתו, שתעלה לארץ ישראל עם צבי (שהיה בן דודה מדור שני).

לאה, שהייתה נערה ולמדה בבית ספר בפולניה, ממש לא חשבה שזה רעיון טוב.

ואז אביה שמעון, החליט להערים עליה, וכולם נסעו לוורשה לרב, בכדי שיחתן אותה עם צבי.

לאה, שהבינה שהערימו עליה, בכתה בכי מר ולא רצתה לחזור לארץ ישראל עם צבי. אך לפי הרישום במשרד הפנים הפולני, לאה הייתה נשואה לפלסטינאי צבי פרידמן, והממשלה הפולנית מכריחה אותה לעזוב את פולניה לאחר 3 חודשים ולעלות לארץ באוניה גלילה.

לאה מגיעה לבדה לסבא יוסף וסבתא איטה וגרה אתם בביתם.

רק אחרי שנתיים, היא הסכימה להתחתן עם צבי.  

בינתיים בפולניה, שמעון עושה את כל המאמצים להשיג סרטיפיקטים להעלות   

את משפחתו (אשתו ו-5 ילדים קטנים) לארץ. 

הוא נאלץ למכור את ביתו בפולניה בכדי לשלם על הדרכונים, אולם אז מסתבר שאזלו הדרכונים בסוכנות היהודית והם נאלצים להישאר בפולניה.

בינתיים בישראל, לאה וצבי נישאים (פעם שניה) ונולדו להם 2 בנות:

יפה הבכורה ועדנה- אני.

גרתי בחיפה עד גיל 4.5 ואז עברנו לגור במרכז נווה שאנן בשכונה של בתים בודדים כלם של חברי "אגד" (צבי היה ממקימי קואופרטיב אגד).

למדתי באוניברסיטת חיפה ספרות וגיאוגרפיה ואח"כ אדריכלות בטכניון. הייתי בעלת משרד פרטי לאדריכלות במשך 40 שנה.

נולדו לי 3 ילדים: גיא הבכור, שגם הוא אדריכל, עופרה, שהיא גרפיקאית ואורלי-בת הזקונים שהיא מעצבת פנים.

נכדי עידן אלמוג בנה בכורה של בתי עופרה עמו שחזרנו את ההיסטוריה של המשפחה מאז העלייה לארץ ב 1925.

תמונות מפולין

בית הקברות בפולין