מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יוסי שטיינמן נולד ברכבת בסיביר

סבא יוסי ותומר
סבא יוסי בילדותו
יוסי מנצח את הסרטן

ילדותי

נולדתי בתאריך 1.1 1946 ברכבת משא שהייתה בדרכה מסיביר ממקום שניקרא קומי שמעבר להרי אורל. הטמפרטורה בחורף מגיע למינוס 50 מעלות צלסציוס. משנודע למפקד הרכבת כי נולד תינוק ברכבת הוא עצר את הרכבת ליד מנזר של נזירות. והורידו את אמי ואותי למנזר על מנת להציל את חיי. הנזירות שלא היו מנוסות בטיפול בתינוקות ולא היה להם בגדים עבורי נתנו לאמי שק גרביים צבאיות שהושארו על ידי חיילים רוסים שהיו בדרכם לברלין לרחיצה ולא חזרו לאסוף אותם. אמי סרגה לי מהצמר שפרמה מהגרביים בגדים שליוו אותי עד גיל 3.הבית בו גדלתי עד גיל 3 היה צריפים במחנות הפליטים בגרמניה.

עלינו באוגוסט 1948 מהמחנות בגרמניה למחנה המעפילים בעתלית. 

הסיפורים מהעליה שסופרו לי על ידי אמי הם סיפורים של נדודים, מחסור במזון ובבגדים. שני הורי נולדו בוורשה שמו של אבי משה שמה של אמי חנה. אבי היה נגר ואמי הייתה עקרת בית. פליטי שואה לא נהגו לספר סיפורים על תקופת חייהם בסיביר. הרקע ההיסטורי שבו גדלתי הוא בעובדה שכל משפחתה של אמי שחיו בוורשה שבפולין הושמדה כולה ואמי הייתה היחידה ששרדה מתוך משפחה של כ-250 איש ולה עצמה היו 13 אחים ואחיות ואף אחד לא שרד.

בצד של אבי שהיה ממשפחה מאוד גדולה של כ- 350 איש שרדו הוא ועוד שלושה מאחיו כל האחרים הושמדו. אבי שבעברו היה חייל בצבא הפולני התנדב מיד כשהגנו למחנות  בגרמניה למוסד לעליה בשעסק בהובלת שירות של פליטים לנמלים בדרום צרפת וצפון איטליה והיה לאחד ממפקדי ארגון ההעפלה לישראל.

השירים שזכורים לי הם. "על הדרך עומד עץ ". "שירי פרטיזנים".למדתי בבית ספר יסודי אליאנס בחיפה ובבית ספר תיכון מקצועי בת גלים. חברי היו מבית הספר והשכונה נהגנו לשחק בפינג פונג, כדור רגל, כדור סל, גולות, מטקות בחוף הים, הרבה שחיה והרבה רכיבה על אופניים.

ההיכרות עם אישתי

פגישתנו הראשונה של אשתי ואני הייתה באפריל 1948 במחנה הפליטים זלצהים בגרמניה אני כבר הייתי בעת הזו בין שנתיים וחצי אבל כמובן שלא היכרנו למרות שמשפחותינו גרו באותו הצריף. בפעם השנייה שנפגשנו היה במחנה המעפילים בעתלית. כעבור מספר חודשים קיבלו המשפחות דירות נטושות בשכונת חליסה והפכנו שכנים אבל אני ואשתי לעתיד לא היכרנו. המשפחות היכרו אחת את השנייה. כשהייתי בן 16.5 התקיימה בביתי מסיבה ואשתי לעתיד הגיע עם חברים אחרים שלי. מאז אנחנו ביחד. התחתנו 24.11.1967. בחתונה השתתפו הרבה לוחמים משיטת 13 שבה שירתה אשתי בעת ההיא.

בעברי הייתי מנכ"ל חברה באירן 3 שנים שנה באפריקה בפרויקטים של הבנק העולמי. הייתי מהמייסדים והבעלים של רשת הום סנטר. הייתי הבעלים של חברת הביטוח שומרה. בצעירותי ניהלתי בין השנים 1968 עד 1974 הקמה של מערך הביצורים מהר דוב דרך החרמון ולאורך רמת הגולן עד מבוא חמה.

החלמתו של סבא יוסי ממחלת הסרטן

ביוני, 2001 כשאשתו הסבה את תשומת ליבו לעובדה שהפטמה השמאלית שלו שינתה את צבעה. "הסתכלתי בראי, ראיתי שהיא ורודה בהירה, גוון שונה מהפטמה השנייה, אבל לא התרגשתי," הוא משחזר. "כמה ימים לאחר מכן הפטמה קרסה פנימה, וזה כבר הדליק לי נורה אדומה, פעם קראתי שזה סימן לסרטן. אבל זה עדיין לא נראה לי הגיוני, הייתי בריא ופעיל ולא סבלתי משום כאבים. והפטמה לא הייתה נפוחה. רק כשנגעתי בה הרגשתי עקצוץ."עשרה ימים אחרי שעבר ביופסיה במרכז הרפואי שיבא בישר לו פרופ' משה פפא, מנהל כירורגית ג' ומומחה לסרטן השד, שהאבחנה חד-משמעית". במקום לפרוץ בבכי פרצתי בצחוק, "מספר שטיינמן. "אף פעם לא הייתי חולה ותמיד ראיתי את עצמי כגבר חסון. העובדה שמכל הסוגים שבעולם חטפתי דווקא את סרטן השד נראתה לי מצחיקה. הצחוק נמחה כשהתברר שהסרטן הספיק לשלוח גרורות לאגן, לריאה השמאלית ולבלוטות הלימפה בצד שמאל. "ביקשתי לדעת את האמת," הוא מספר. "לא ביקשתי, דרשתי. אמרתי לפרופ' פפא: 'אל תדבר עם אשתי או עם הדודה שלי, דבר איתי. אנחנו לא מכשכשים בזנב, אנחנו לוחמים,' והוא הסביר לי ש – 13- מתוך 15 הבלוטות שהוציאו במדגם היו נגועות. שאלתי אותו מה הסיכויים. הוא ענה: 'אני מאמין שנוציא אותך מזה,' והחלטתי להאמין במה שהוא מאמין. אפילו לא שאלתי איזה סוג סרטן יש לי.

כשהגיע שלב הכימותרפיה, נעמד שטיינמן על רגליו האחוריות. "אני קשור מאוד לשיער שלי,"  "מאז שאני זוכר את עצמי היה לי שיער ארוך. לא הסכמתי לקבל את הפרוטוקול הרגיל, שמכיל חומר שגורם לנשירת שיער. כינסתי את הרופאים שלי – פרופ' פפא, פרופ' רפי קטן, מנהל האונקולוגית וד"ר בלה קאופמן, מנהלת מחלקת סרטן שד – לקונסיליום, ואמרתי להם: 'אני לא מתעניין במה שאתם הולכים להריץ עליי, אבל יש לי תנאי אחד. שערה אחת מראשי לא תנשור. השיער חשוב למצב הרוח שלי, בלעדיו אתחיל להרגיש כמו חולה וזה יפגע בסיכויי ההחלמה.

"'בששת חודשי הטיפול הכימותרפי המשכתי לטוס להונגריה ולצ'כיה כיו"ר פעיל בחברה שעסקה בעבודות אלקטרו-מכניות, "אבל לא הסתרתי את המחלה. לא צעקתי ברחוב 'יש לי סרטן,' אבל לא התביישתי לפתוח את החולצה ולהראות את הצלקת.

שינוי באורח החיים בעקבות המחלה 

שיניתי את אורחות חיי. פשוטו כמשמעו. יצאתי מכל העסקים הפעילים, חיסלתי ומכרתי הכל. אחרי עשרות שנים כמנכ"ל של חברות שונות הבנתי שחייתי בחרדה כפולה, מצד אחד הייתה לי מחויבות כלפי בעלי המניות ומצד שני הרגשתי אחראי לעובדים שבטחו בי, לקחתי הכל ללב וזה יצר נזק מצטבר."התחלתי להיות סבא פעיל שלוקח את הנכדים לקניון ולפארק ונהנה מכל דקה בחברתם, ואין ספק שאת השינוי המבורך הזה אני חייב לסרטן. כל תפיסת העולם שלי השתנתה. אני לא מסתכל על הסרטן במונחים של ריפוי, אלא של שרידות – למרות שעברו כבר תשע שנים ואחרי חמש שנים אתה נחשב בריא מבחינה רפואית הוא מאוזן. פעם בכמה חודשים עובר בדיקות דם. "הכל הולך לילדים"

ששת נכדיו ואלפי הילדים שמצליחים לשפר את איכות חייהם ואפילו לחייך בזכות הפעילויות שמארגנת עבורם עמותת 'חיים.' העמותה מטפלת ב500- ילדים חולי סרטן בכל רחבי הארץ וב1,500- ילדים נוספים שנמצאים בתהליך החלמה, עד שלוש שנים מסוף הטיפולים. באמצעות תומכי רווחה שנמצאים במחלקות האונקולוגיות היא מזהה את צורכי הילד ומטפלת גם בבני משפחתו. התמיכה כוללת הבאת תרופות, סיוע בהסעות, ארוחות חמות לבני המשפחה, ימי כיף ועוד. בתפקידו כמנכ"ל מתנדב של העמותה, אליו נכנס לפני שנתיים.

השיר שמזכיר לי את שרותי במשרד הביטחון הוא: i am a lonely soldier I'm a lonely soldier

מצגת המסכמת את חיי סבא יוסי

הזוית האישית

יוסי: מבחניתי זה הוא פרויקט מאוד מרגש שהחזיר אותי לילדותי במובנים רבים ואפשר לי ליצור קשר עם נכדי תומר וליצור חוייה משוטפת שלא הייתה נוצרת ללא פרויקט זה.

תומר: לי היה כיף ללמוד מסבא שלי ואני מקוו שחוייה זו תימשך ואוכל לילמוד עוד על סבא וסבתא.

מילון

אין
אין

ציטוטים

”אנחנו לא מכשכשים בזנב- אנחנו לוחמים “

הקשר הרב דורי