מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1936 עלו הורי סבתי חוה, עליז ושלמה, לארץ ישראל מהולנד. בהולנד עברו הכשרה חקלאית יחד עם חלוצים רבים מאירופה שבאו ללמוד בהולנד חקלאות. שלמה ועליז עשו זאת בשביל להקים בארץ ישראל ישובים חקלאיים. עליז למדה בהולנד בבית ספר לאחיות אך לא סיימה את לימודיה, כי הצטרפה להכשרה החקלאית,     שם הכירה את שלמה, ובאותה שנה הם התחתנו ועלו לארץ ישראל.

 

כשהגיעו לישראל, עברו יחד עם קבוצה קטנה של חלוצים למעיין חרוד. שם נפגשו עם קבוצת חברים ישראלים והקימו ביחד את קיבוץ בית השיטה. שלמה היה חקלאי, עבד ברפת ובדיר, היה רועה צאן והיה אחראי על האורווה, ועליז עבדה תקופה ברפת ואחר כך פתחה חדר חולים, כי בשנים הראשונות שלאחר העלייה היתה קדחת בארץ. היא טיפלה בחולים  של הקיבוץ.

 

בשנת 1937 נולד רפי, הבן הבכור. בשנת 1938 נקראה המשפחה לחזור חזרה להולנד כי אמו של שלמה, רחל, הייתה חולה מאוד ורצתה  לראות את בנה. לשלמה היו שתי אחיות: לאה, שהיתה נשואה עם ילד אחד, ודורה, שנספתה בשואה, היא וכל משפחתה. גם הדודים של שלמה נספו בשואה כולם. הם היו משפחת סוחרים גדולה מאוד. לסבא אברהם היו 12 אחים ואחיות חוץ מאח אחד שנסע לאמריקה לפני המלחמה ובת דודה שחזרה ממחנה ריכוז עם ילד.

 

שלמה ועליז נסעו להיפרד מהסבתא החולה והנאציזם כבר היה ברקע. ב- 1939 עדיין היו בהולנד, הם עלו על הרכבת האחרונה שנסעה מאמסטרדם לטרייסט באיטליה ומשם בחזרה לישראל. כשהגיעו לארץ ב-1940 מלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה והקשר עם המשפחות נותק.

 

עליז ושלמה חזרו לשגרה וב-1941 נולדה חוה – סבתא שלי. באותה שנה קיבלו מסר מאמא של עליז, רוזה, דרך הצלב האדום, שהיא מסתתרת בהולנד. אחרי המלחמה נודע גודל האסון של משפחת לורש (משפחתו של שלמה) ודה פריז (משפחתה של עליז). ממשפחת דה פריז ניצלה אמא רוזה ואחותה טרודה.

 

בסוכות 1948, שנת קום המדינה, רכבת העמק עדיין נסעה ושלמה ועליז לקחו את ילדיהם לטיול יום הולדת, לרפי יום הולדת 9 ולעידו יום הולדת 3. הם הלכו לתחנת "שטה", עלו על הרכבת בדרכם לצמח. בדרך עלו אנשים ואמרו שיורים בדרך. אבל הגיבורים שלמה ועליז נוסעים לחגוג יום הולדת לבנים. כשהגיעו לבית יוסף הייתה התלבטות אם לרדת או להמשיך ובסוף המשיכו עם הרכבת ולפני צמח הרכבת נעצרה והיו יריות, היה פחד גדול, הם התחבאו בשדה ולאט לאט התקדמו לכיוון קיבוץ דגניה ב', שם היה חבר של שלמה שעבד במחלבה והוא סידר להם מקום במשאית שלקחה פירות וירקות לעפולה, שמו אותם בין הארגזים בשביל להגן עליהם אם יהיו פרעות בדרך. הם הגיעו עד כפר תבור ומשם לעפולה ושם עזבו את המשאית והמשיכו לבית השיטה. זאת הייתה רכבת העמק האחרונה שנסעה – זיכרון ילדות של חוה כילדה בארץ ישראל. 

 

תשע"ה, 2015