מאגר סיפורי מורשת

שמי בת שבע בתם של אברהם ולאה עפגין. גדלתי בשכונה ליד העיר רחובות, אבי עלה לארץ מתימן בשנת 1949, ואמי עלתה בשנת 1961 אבי הכיר את אמי עוד מתימן כשהיתה  ילדה קטנה.

הם נישאו ואני הבת הבכורה, אמי עסקה במשק בית אבי עבד באולפני הסרטה בהרצליה. לאחר לידת אחותי השלישית סיגל, עזב אבי את מקום עבודתו והחל לעבוד ברפואה אלטרנטיבית. חיינו חיים טובים, ברוך ה', השמחה והשירה היתה בביתנו תמיד, אבי ואמי אהבו לארח לשיר ולרקוד. אני התחתנתי בגיל  18  ועזבתי את הבית.

לצערי, אבי הלך לעולמו לפני כ-3 שנים, אך זכרו ופועלו חקוקים על לוח ליבנו תמיד.

סבתא בת שבע והוריה

סבתא בת שבע עם אמה ואחיותיה

אבי התייתם מההורים שלו בהיותו ילד קטן. לפי חוקי האיסלם כל ילד יהודי יתום היו חייבים לאסלם אותו. הוא עבר עינויים מאוד קשים עד שהסכים להתאסלם אך בליבו היתה החלטה שיברח מארמון האימאם ויגיע לארץ ישראל. לאחר כשלוש שנים החליט אבי שהגיעה השעה לברוח.

אך הוא ידע שבמרתפים של האימאם ישנם ילדים יהודיים שעומדים לאסלם אותם. בדרך לא דרך הצליח אבא שלי להבריח אותם. ולאחר מסע קשה מאוד הגיע עם שלושת היתומים לארץ ישראל.

סיפורו של אבי הופיע בספרי לימוד.

סיפורו של אבי מופיע בספר "השמד" גזירת השמד על היתומים היהודים בתימן

הספר בו מופיע סיפורו של אברהם עפג'ין ז"ל

וזוהי תמצית הסיפור:

אבי התייתם מהוריו בגיל צעיר ודודו לקח אותו ואת אחותו תחת חסותו, דודי לקח את כל רכושם. יחסו היה נוקשה כלפי אבי ואחותו. לכן אבי לא היה ממושמע כעבור זמן דודו גירש אותו מביתו.  ולאחר שלוש שנים חזר אבי לעיר צעדה ובאותם הימים בעיר צעדה היה חשש לשמד כי הערבים באותו המקום היו קנאים. אבי חשש לגורלו ובצדק. אכן תפסו אותו ועוד שני ילדים ששמם יחיא חובישי ודוד חובישי.

לקחו אותם לבית הסוהר ואיימו עליהם שאם הם לא יתאסלמו ישאירו אותם בבית הסוהר.

אבי היה עקשן ולא הסכים להתאסלם. לאחר ששה חודשים של סבל וייסורים, כמה אנשים יהודים מקהילת צעדה הפצירו באבי שיתאסלם רק למראית עין. ושיגור בביתו של מדגה (ערבי שהיה בקשרים טובים עם הקהילה) שהיה חסוך בנים והבטיח שידאג לכל מחסורו של אבי. אבי נענה להפצרותיהם והסכים  להתאסלם הוא נשלח לבית ספר ללמוד ערבית התחבב בקלות על המורה וזכה ליחס של כבוד.

בהמשך נשלח לצנעא, לשרת בבית האימאם יחיא ובניו. גם שם היה אהוב על כולם והתחבר לבניו של האימאם. כולם חשבו שהשלים עם התאסלמותו ולכן נתנו בו אמון  והוא היה חופשי לפעול כרצונו.

בסוף הסיפור כך הוא מספר: "לימים שנת 1948 קרה מקרה שבעקבותיו שונתה פני תימן, האימאם נרצח יחד עם יועצי אלקאצ'י עבד אלה אלעמרי ונכדו ואז בנו תפס השלטון במקומו והדברים ידועים, ואז אמרתי בלבי הגיע הזמן לשוב אל עמי ואל מולדתי ואל דתי. אך עלי להסתלק מתימן, כי מה שאעשה ולאן שאברח בתימן, סופי להיתפס, ואוי ואבוי לסופי, הן מהמשטר והן מהמון העם, כי יאמרו שבגדתי בדת המוסלמים ויתירו מותי נקמה על בריחתי.

לכן, צריך הייתי לתכנן דרך לברוח מפני חמת המציקים ומשעה שעסקתי בתכנון ובמחשבה לברוח, אלוקים היה בעזרי וסייע בידי, ועודדני והצילני. לאורך כל הדרך, עד אשר הגעתי לארץ ישראל, אשר עליה נאמר "ארץ זבת חלב ודבש ". וכאן נשאתי לי אישה ונולדו לי ילדים ושבתי אל אבותי ואל מקור מחצבתי, השבח לא-ל על חסדו עמדי עד הלום, אמן."

אברהם עפג'ין ב"בגדי עבודה" (מתוך כתבה בעיתון ידיעות)

"זמן קצר לאחר בואו לישראל, ניסה אברהם עפגין לשחזר את עברו כאיש משמר הראש של האימאם יחיא. הוא עשה זאת במסגרת תצלום זה. הכל, פרט לרובה, הובא מתימן. עפג'ין ניצל את שירותו בצבא התימני כדי להציל יתומים יהודיים שנחטפו ואוסלמו." (ידיעות)

הסיפור המלא

בעיתון ידיעות התפרסמה כתבה על אבי ועל חטוף נוסף וכך נכתב:

"זהו סיפורו המלא של אברהם עפגין, אשר נחטף בתימן בנעוריו ושירת בצבא האימאם יחיא עד סמוך למלחמת השיחרור. אבל אין הוא עוסק בעפגין עצמו, אלא דווקא בחטוף אחר שזכה לגורל שונה ונתגלה רק לאחרונה באחת מערי הגדה המערבית." (עיתון ידיעות)

בכתבה מסופר על פגישה אקראית של אבי עם חטוף  שניסה להציל אך במהלך ניסיון ההצלה אבדו עקבותיו של החטוף. הוא פגש אותו בארץ באקראי בעיר שכם. שניהם התרגשו מאוד מהמפגש המפתיע.

שמו היה דוד חבישי ולאחר התאסלמותו נקרא עבדאללה אל מוסלמאני. דוד חי בטול כרם נשא אשה בארץ ונולדו לו ילדים אך הוא לא חזר ליהדות.

בכתבה מסופר על קורותיו וקורות אבי

וכך סיפר אבי בכתבה:"בשנת 1947 הייתי אני עצמי חטוף "וותיק". נחטפתי מידי משפחתי ואוסלמתי עוד שנים מספר לפני כן. המזל האיר לי פנים, משתי בחינות.

ראשית, כושרי הגבוה הביא אותי ישר אל שורות משמר הראש של האימאם יחיא. והדבר נתן לי תנאי חיים נסבלים ואפשרות לנוע על פני תימן כמעט באין מפריע. שנית, בני משפחתי הצליחו להחדיר בי את התודעה היהודית עוד בטרם נחטפתי. ידעתי כי בליבי אשאר יהודי תמיד ויקרה אשר יקרה. ידעתי, כי מקומי לא יכירני בתימן. חיכיתי רק להזדמנות נאותה כדי להסתלק ולהגיע לארץ ישראל"

הזוית האישית

סבתא בת שבע – נהניתי מאוד להגיע לבית הספר ולשמוע את סיפורי הגבורה של אנשים ששרדו את השואה ואת סיפורם של גיבורי ישראל. לדעתי הקשר הרב דורי זאת תכנית נהדרת שדרכה נכדתי למדה עליי ועל הורי סיפורים שלא הכירה קודם לכן. אושרה עודד – אני נהניתי להיות בתכנית ואני למדתי המון דברים על סבתי שהגיעה לבית הספר ויהיה לי קשה להיפרד מהתכנית ואני מקווה שהילדים הבאים שיהיו בתכנית ילמדו דברים חדשים על סבם וסבתם כמו שאני למדתי ונהניתי.