סבתא שלי נולדה בשנת 1947 עם הקמת מדינת ישראל לפרומה ודוד הוריה.
כבר מהרגע שהיא נולדה היא חונכה בבית דתי מסורתי כדי לכבד את משפחתה של אמה שנספתה בשואה. חלק מלהיות דתייה היה ללמוד בבית ספר דתי (בית הספר לבנות יחיאלי), להשתתף בתנות נוער דתית (תנועת הצופים של פעם) ולקיים את מצוות הדת היהודית.
סבתי הייתה מתפללת בכל בוקר, לפני ארוחות הייתה מברכת את ברכת המזון, מקיימת את כל הברכות בחגים וללבוש בגדים התואמים את הדת והחג (חצאית, לבוש לבן כ"כ). סבתי הייתה הולכת כל יום שלישי, שישי ושבת לשבט הצופים הקרוב אליה בבית ספר תחכמוני שהיה בית ספר לבנים ובו היה גם בית הכנסת בו התפללתם. אצל סבתא שלי במשפחה, לפני יום כיפור היו נוהגים ללכת לשפת הים בתל-אביב להתפלל ולבצע תשליך בזמן שמוציאים את הכיסים החוצה.
צופים
בימי שלישי היינו נוהגים לעבור פעולה על פרשת השבוע של אותו שבוע שבו עברנו את הפעולה. בימי שישי לאחר ארוחת הערב התכנסנו בתנועה לשירה וריקודי עם. לאחר הריקודים ושירה היינו חוזרים הביתה ומתכוננים לתפילת יום השבת. בימי שבת היינו באים כולם לתנועה אחר הצהריים ועברנו פעולה רגועה יחסית בדיבורים וסיפורים, היינו מספרים על משך השבוע שלנו וכך עברה פעולת יום השבת. בערב עם צאת השבת לקראת טיולי צופים למדנו קשרים, כפיתות, הקמת אוהלים ועברנו תדריכים.
בית ספר
בבית הספר, בית ספר לבנות יחיאלי בשכונת נווה צדק תל אביב אני למדתי, יחד עם שאר חברותי מכיתה א' עד כיתה ח'. היינו לומדים הרבה שיעורי תורה, גמרה, ותנ"ך. בנוסף לשעורים הרגילים למדנו שיעור דומה לכלכלת בית, בו למדנו את תפקידי האישה בבית (בישול, תפירה, סריגה…) וגם כלכלת בית. אני אישית נהניתי מאד בבית הספר מהלימודים מהמורים שהעבירו לנו את החומרים ותכנים חינוכיים, שמירת השבת והמשפחה (כבוד ההורים).
תפילהבמשפחת סבתי היה נהוג ללכת כל בוקר אל בית הכנסת הקרוב כדי להתפלל תפילת שחרית, ובאחר הצהריים היו הולכים לתפילת מנחה וכאשר שקע השמש היינו מתפללים תפילת ערבית לסגירת היום . אבי היה מניח כל בוקר תפילין ואמי הייתה מתפללת .אחרי כל ארוחה היינו מברכים את ברכת המזון לפני הארוחות היינו מתפללים "המוציא לחם מן הארץ". במשפחת סבתי היה מאד חשוב לשמור על הכשרות ודתיות בגלל שלאחר שמשפחתה של אמי נספתה בשואה, אמי רצתה בית יהודי כשר כדי לכבד אותם.
טיולים
היינו נוסעים לטיולים בערך כל חודשיים ולקראת חגים מטעם בית-ספר. היינו יוצאים לטיולים בטבע, לירושלים, תל-חי, למצדה, לעין גדי ועוד. בטיולים היינו עושים מסלולים, ולומדים על כל הצמחים ועל המקומות בו טיילנו באותו זמן. הטיולים היו מאד מהנים ובמיוחד הטיול לירושלים כי יכולנו לצפות מרחוק אל הכותל המערבי.
פעילות אחרי בית-ספר
הייתי נפגשת הרבה עם חברות בבתים או בספריית חיים נחמן-ביאליק שהיה נמצא ליד ביתנו. היינו קוראים ביחד ספרים, מכינים יחד שיעורים, משחקים קלאס, סבתא סורגת וקופצים על חבל.
לבושבאזורנו היה נהוג שבנות ילבשו חולצה עם שרוולים וחצאית שמגיעה לפחות עד הברך. הזמן היחיד שהתפשרו המבוגרים על הלבוש היה בטיולים בן אושר לנו לבוא עם מכנסיים. לבנים היה עליהם ללבוש חולצה ומכנסיים (אך ורק מתחת לברך) והם היו שמים על ראשם כיפה. הבנים היו צריכים לשים מתחת לחולצתם ציצית גם בימים מאד חמים.
אירועים שאהבתי
*אני מאד אהבתי את התפילה בעיקר בימי שבת ופחות בימי חול בגלל השירה בזמן התפילה וכי לאחר התפילה יצאנו לשיר ולרקוד. *אהבתי במוצאי שבת אחרי ההבדלה בבית היינו נפגשים בצופים, והלכנו לאכל פלאפל בשוק בצלאל, או לאכול גלידה ב"ויטמן" שנמצא בת"א.
העשרה
ברכת המוציא לחם מן הארץ: "בהלכות ברכות הנהנין, בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ היא אחת מברכות הנהנין החשובות והידועות אותה מברכין על הלחם, היא פוטרת ברכות אחרות (כאשר אוכלים מאכלים אחרים באמצע הסעודה שעליה ברכו ברכת המוציא), אך לא ניתן להפטר מחיובה על ידי ברכה אחרת.
שוק בצלאל: "שוק בצלאל הוא מתחם מסחרי במרכז תל אביב בין הרחובות קינג ג'ורג', בית לחם, טשרניחובסקי (במקור רח' בצלאל) והמכבי. השוק הוקם בשנות ה-20 של המאה ה-20, בשטח בו אמורה הייתה לקום שכונת יוקרה בתכנונו של האדריכל יוסף טישלר."
תשע"ה
מילון
ציצית ציצית היא מצווה ביהדות לקשור לכל בגד בן ארבע פינות ארבע קבוצות פתילים, אחת בכל פינה (או "כנף"), בעת לבישת הבגד. המצווה מחייבת כל יהודי בר-מצווה במהלך כל שעות היום. מאחר שכיום לא נהוג ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות כפי שנהגו בעבר, נוהגים לקיים את מצוות ציצית באמצעות טלית.
שוק בצלאל שוק בצלאל הוא מתחם מסחרי במרכז תל אביב בין הרחובות קינג ג'ורג', בית לחם, טשרניחובסקי (במקור רח' בצלאל) והמכבי. השוק הוקם בשנות ה-20 של המאה ה-20, בשטח בו אמורה הייתה לקום שכונת יוקרה בתכנונו של האדריכל יוסף טישלר.
ברכת המוציא לחם מן הארץ בהלכות ברכות הנהנין, בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ היא אחת מברכות הנהנין החשובות והידועות אותה מברכין על הלחם, היא פוטרת ברכות אחרות (כאשר אוכלים מאכלים אחרים באמצע הסעודה שעליה ברכו ברכת המוציא), אך לא ניתן להפטר מחיובה על ידי ברכה אחרת.
ציטוטים
”מאד אהבתי את התפילה בימי שבת בגלל השירה בזמן התפילה ולאחריה יצאנו לשיר ולרקוד.“
