טרם קום המדינה
עליה, ספורט, מלחמת השיחרור
עליה
עליתי לארץ עם הורי בשנת 1934 מפרנקפורט שבגרמניה בתקופה שהיטלר עלה לשלטון. עד היום אני מצטער שלא ביקשתי מהורי לספר לי מה הניעה אותם לעזוב את גרמניה, למרות שמיליוני יהודים נשארו בגולה ועברו את השואה.
הגענו ארצה באוניה לנמל יפו. על האנייה היו דודים ודודות ומשפחותיהם שעזבו את גרמניה אתנו. מצבנו הכלכלי היה רע. גרנו בגבול יפו תל אביב בזמן שבתל אביב גרו יהודים וביפו גרו ערבים. בשנת 1936 פרצו בארץ מאורעות ונאלצנו לעזוב את דירתנו שהייתה על גבול יפו – תל אביב. באותה התקופה בנו בתל אביב את הנמל ואבי קיבל עבודה בנמל בביקורת הפרי לפני שנשלח לחו"ל. אחי ואחותי הבוגרים גם הם נרתמו לעזרת המשפחה: אחי עבד כנער מעלית (נער שעומד במעלית ולוחץ על הכפתורים של הקומות) בבנק אפ"ק, כיום הוא בנק לאומי. אחותי עבדה באריזת פרי הדר שנשלחו לחול ואני הייתי בגן.
בתל אביב גרנו בדירת שלושה חדרים, שלוש משפחות. היה שם צפוף אך הסתדרנו יפה מאוד. שתי המשפחות האחרות היו נחמדות. בכל הבית היו 10 נפשות. רק לאחר כמה שנים שמצבנו הכלכלי השתפר נשארנו לבדינו בדירה. הדירה הייתה קרובה לים ואת רוב זמנינו החופשי בילינו בים.
ספורט
בגיל 13 התחלתי לעסוק בספורט. נרשמתי לאגודת מכבי עתיד כי אחותי הבכורה שחקה שם הוקי. אני נרשמתי למחלקת שחייה וכדורגל. בריכת השחייה הייתה ממוקמת בגן הדסה (כיום גן הדסה היא עיריית תל-אביב). במקום היה פרדס ובתוכו בריכת שחייה ששימשה להשקיית הפרדס.
שלוש אגודות ספורט התאמנו בבריכה לסירוגין: הפועל תל אביב, מכבי תל אביב וברית מכבי עתיד שם אני שחיתי. במקביל, שיחקתי כדורגל באצטדיון המכבייה בצפון תל אביב, באגודת הכוח. בגיל 15 עברתי לספורט השייט, באגודת הפועל תל-אביב על גדות הירקון (לשעבר אוסישקין). שם למדתי חתירה ומפרשנות עד גיוסי לצה"ל.
לאחר שחרורי המשכתי להפליג בים בצי הסוחר כ-7 שנים. במשך השנים התחלתי להפליג על יכטות בארץ ובחו"ל וגם כיום למרות גילי אני ממשיך.
מלחמת השחרור
בשנת 1945כשהייתי בן 15, הארץ הייתה תחת שלטון בריטי. התנדבתי לארגון ההגנה. בארץ פעלו שלוש מחתרות:
אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) שהיה מסונף לבית"ר – תנועתו של זאב ז'בוטינסקי ובראשו עמד מנחם בגין
לח"י (לוחמי חרות ישראל) בראשו עמד יאיר שטרן
ההגנה שבראשה עמד יצחק שדה שלימים היה מפקד הפלמ"ח. .
מטרת הארגוניים הייתה לאלץ את השלטון הבריטי לעזוב את הארץ. ארגון ההגנה היה הגדול מבניהם ואליו השתייכו בני המשקים והקיבוצים ואנשי העיר ממעמד הפועלים (אנשי השמאל). דרך פעולתם נגד המשטר הייתה מתונה יותר משאר המחתרות ולעתים היו התנגשויות בניהם. בסתר למדנו להשתמש ולירות בנשק והשתתפנו בכמה פעולות נגד המשטר ונגד ערביי יפו שהתנכלו לתושבי תל-אביב בפרוורים.
באותו הזמן התחילו להגיע לארץ אניות מעפילים שהביאו שארית הניצולים מהשואה למרות האיסור של שלטונות בריטניה. חלק גדול מהמעפילים נתפסו על ידי הבריטים ונשלחו לארץ מוצאם או נאסרו. בשנת 1947 החליט האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית.
החלטה זו הייתה בניגוד למדינות ערב וגרמה לתחילתה של מלחמת השחרור כאשר 7 מדינות ערביות ניסו להסתער על גבולות המדינה.
בפברואר שנת 1947 עברתי קורס חבלה ארצי ובסיומו נשלחתי למפקדת גדוד 53 של גבעתי בפיקודו של יצחק פונדק. חלק מסיפור קורותיי במלחמת השחרור מסופר בספרו של יצחק פונדק:
"גדוד 53 (הפרברים) בחטיבת גבעתי".
מילון
חסקהחַסַקֶה היא כלי שיט חלול, עשוי עץ או פיברגלס, ללא מעקה או מפרש. הכלי משמש מצילים בארץ ישראל לפחות מתחילת שנות ה-30
ציטוטים
”ספר "עד היום אני מצטער שלא שאלתי את הורי מה הניע אותם לעזוב את גרמניה"“”"גדוד 53 (הפרברים) בחטיבת גבעתי".“
