מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב קוצקי ואני סבא גאה של אופיר שמש.

במקצועי ובקריירה שלי הייתי מפיק ותסריטאי של סרטים בעיקר לבתי קולנוע. נולדתי בשנת 1947 במחנה מעצר בריטי בקפריסין להורים ניצולי שואה. אימי ז״ל איבדה את תמונות משפחתה בעת חציית האלפיים בדרכה לנאפולי. הורי עלו על ספינת המעפילים "מולדת" בדרכם לישראל. האונייה "מולדת" גורשה ע"י הבריטים לקפריסין, ושם נולדתי. אני נקרא על שם סבי.

בתקופת הנערות נמשכתי לתחום הקולנוע ומאז אני בתחום זה. במהלך הקריירה שלי הפקתי וכתבתי שני סרטים שעוסקים בשואה. האחד נקרא ״הכלה השבע עשרה״ בכיכובה של ליזה הרטמן ובבימויו של נדב לויתן ז״ל (בעלה של חווה אלברשטיין). הסרט מבוסס על ספר שנכתב בעקבות סיפור אמיתי. הוא עוסק בעיירה קטנה בצ'כייה כשהנאצים מגיעים אליה ומצווים על הגברים היהודים הרווקים להתייצב לעבודות כפיה. וועד הקהילה מחליט לחתן את הרווקים שבע עשרה במספר באותו לילה

סיפור הסרט עוסק בזוג אחד שכנגד כל הסיכויים והמצב המסוכן, הם מתאהבים עד לסוף הטרגי שהיה גורל של שישה מיליון יהודים. אני תרמתי עותק של הסרט לבית התפוצות שהקרינו אותו למטרות גיוס תרומות. הסרט הופץ בכל העולם עד ידי חברת ״סוני״.

הסרט השני נקרא "שישה מיליון רסיסים". הסרט הוא פוסט שואה ומכיל בתוכו הרבה אלמנטים אישיים, שהם למעשה חלק מהתרפיה העצמית שלי. הסרט עוסק בבחורה, בת לזוג ניצולי שואה, שהמצב בביתה משתלט עליה ומביא אותה למצב של פגיעות נפשית הכוללת הזיות שקשורות לשואה, עד לאישפוזה בבית חולים לפגועי נפש ששם היא מתאהבת בבחור שבא לבקר את אימו, ניצולת שואה . במהלך הסרט אימו מתאבדת והטרגדיה המשותפת בכל הטלטלות שהבחורה עוברת מחזירים אותה לשפיותה ולהשלמה עם אימה.

כמו כן, כתבתי עוד תסריטים שנוגעים בשואה. לעניות דעתי דרך ההפקות הללו התגברתי על ״טראומת השואה״ שהעסיקה אותי בכל חיי הבוגרים.

הזוית האישית

המשך מבורך

מעבודותי של סבי המפיק יעקב קוצקי