מאגר סיפורי מורשת

המשפחה שלי

אמי נולדה בתאריך 7.2.1917 בשם גולדה – זהבה בעיר יאסי שברומניה, לאבא ששמו בן-ציון (אני קרוי על שמו) שהיה רב ושוחט ולאמא בשם אטל שהייתה עקרת בית, כשאמי נולדה אביה שהיה חייל בצבא הרומני בחזית הימים היו מלחמת העולם הראשונה. תשעה חודשים לפני כן, הוא היגיע הביתה לחופשה ואז חזר למלחמה. בתום המלחמה הוא שב הביתה ונדהם לגלות תינוקת חדשה בבית. במלחמת העולם השנייה אביה נלקח על ידי הנאצים לרכבות המוות, כשהרגיש שמותו קרוב הוא אמר על עצמו קדיש כי לא ידע אם יהיה מי שיגיד אחריו. אמא של אמי, אחותה ליובה ושני ילדיה יוסי ומירי, נהרגו על ידי הנאצים שטיבעו את האונייה מפקורה בדרכם מרומניה לארץ ישראל  בשנת 1944.

אבי נולד בתאריך 5.5.1916 בשם געצו בעיר יאסי שברומניה לאבא ששמו אפרים ולאמא ששמה פרומה, אבא של אבי נפטר שאבי היה בן 12 וגדל יחד עם אחיו הצעיר אצל סבו. אמו נספתה בשואה.

אמא ואבא שלי, גדלו שניהם בבתים ציונים שמה דיברו עברית. הם היו חברים עוד מילדות כי הם הכירו בתנועת הנוער הציונית. אמא שלי עברה הכשרה מטעם התנועה הציונית לקראת עלייתה לארץ, אבא שלי עלה לארץ בשנת 1933 על כתייר למכביה ואמי עלתה בשנת 1935 בנישואים פיקטיביים (סרטיפיקט) כמה חודשים אחרי עלייתה של אמי היא התגרשה מהנישואים הפיקטיביים ומיד אחר כך התחתנה בראשון למאי 1935 עם אבי ונולדו להם שלושה ילדים אפי אחי הגדול אני ואודי אחי הקטן.

הטבעת משחתת אח"י אילת 21.10.1967

זה היה ערב שמחת תורה בעשרים לאוקטובר 1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים. יצאנו לים בצהריים לכיוון פורט-סעיד שבקצה הצפוני של תעלת סואץ. סיירנו בקו קבוע מול חוף סיני בקרבת התעלה אבל מחוץ למים הטריטוריאליים המצריים. עד שבת לפנות ערב ואז התחילו לירות עלינו טילים מסוג סטיקס (בכל טיל יש 500 ק"ג חומר נפץ),

הטיל הראשון נראה לנו בהתחלה כמו נקודה זוהרת שעפה מכיוון פורט-סעיד בשלב מסוים הבנו שזה טיל (פעם ראשונה שראינו טיל שטס עלינו) והתחלנו לירות עליו מכל כלי הנשק שהיו לנו בדופן שמאל אבל זה לא עזר והטיל פגע בצד שמאל של האנייה באמצע וגרם לחור ענק בדופן ולהשבתת חדר המכונות והרס ענק בסיפון המרכז שמעל חדר המכונות.

כתוצאה מהפגיעה האונייה הסתובבה על צידה כך שהפעם דופן ימין הייתה מול פורט-סעיד זמן קצר לאחר מכן נורה הטיל השני ופגע בדופן ימין במרכז כתוצאה מהפגיעה השנייה הירכתיים קיבלו פיתול אנחנו הבנו שהאונייה עומדת לטבוע, קשר עם הגשר לא היה ולכן נטשנו את האונייה כאשר הפצועים קשה נמצאים ברפסודות ושאר הצוות בארמדה של דלתות ומזרונים וכל מה שיודע לצוף כשהכול קשור בחבלים לאחר שקפצנו פגע הטיל השלישי בירכתיים ופוצץ אותם וגרם לטביעה של האונייה כשהחרטום מזדקר כלפי השמיים ולאחר מכן צולל למים. לאחר שהאונייה טבעה פגע הטיל הרביעי במים וגרם להרוגים ופצועים שכבר היו במים. כל הצוות פונה על ידי מסוקים וספינות טורפדו לחוף  מבצע זה לקח הרבה שעות כשמטוסי חייל האוויר היו באזור סביבנו כשהם טסים לאבטחה ולהנרת השטח.

ועכשיו החלק שלי

באותה תקופה שבה הייתי מוצב באונייה הייתי סגן משנה צעיר. בזמן הפגיעה הראשונה הייתי בגשר הפיקוד ושם גם נפצעתי באוזן וביד שמאל לאחר פגיעת הטיל השני ירדתי מהגשר לכיוון הירכתיים ששם היה תפקידי בזמן חירום המעבר מהגשר אל הירכתיים היה קשה מאוד מאחר וכל המרכז של האונייה היה הרוס וצינורות הטורפדו הזדקרו אל השמיים. כשהגעתי לירכתיים היה לי ולעוד קצין שהיה איתי הרבה מאוד עבודה לדאוג לפצועים ולפצועים קשה וליצור אמצעי ציפה למקרה שנצטרך לנטוש את האונייה כאשר הורנו על פקודת נטישה הורדנו את אמצעי הציפה למים והצוות קפץ למים והתחבר אליהם את הפצועים הורדנו למים ברפסודות. בהתחלה הפחד הכי גדול שלי היה שהמצרים יוציאו כלי שייט שלהם לכיוונינו במטרה להרוג או לשבות אותנו, נרגענו כאשר זיהינו את מטוסי חייל האוויר שלנו בשלב מסוים הגיעו גם ספינות טורפדו מישראל בשלב כלשהו חייל האוויר הצניח לנו רפסודות הצלה שעזרו לנו לאחר מכן הגיעו המסוקים שבתהליך ארוך שלקח הרבה שעות חילצו אותנו מהמים כשהפצועים הקשים ביותר ראשונים ואחר כך שאר הצוות אל חוף רומני בחצי האי סיני שנכבש אל ידינו במלחמה.

הזוית האישית

אנחנו נהנינו מאוד לכתוב את העבודה היה לנו זמן מהנה מאוד ביחד. זו הייתה חוויה מדהימה, גם להיות עם נכדתי ביחד וגם לספר את הסיפור שלי.