חתונה צנועה
סיפור חייה של לולו
נולדתי בשנת 1941 בעירק.
כשהייתי קטנה אני
זוכרת שמאוד אהבתי לשחק בקפיצה בחבל, סבתא סורגת ו- 5 אבנים.
התחתנתי בגיל 16 וחצי הכרתי את בעלי שלושה חודשים לפני כן. היינו אוהבים לצאת לבלות לטייל בשדות ולאכול
יחד. ההורים שלי מאוד תמכו בי, ותמיד אמרו לי להתחתן רק אם אני אוהבת את
החבר שלי.
התחתנו במעברה, הזמנו קצת אנשים כי לא היה הרבה מקום המשפחה שלו,
המשפחה שלי ועוד 2 חברים,
לבשתי שמלת כלה חגיגית שהביאו לי (כי אז לא היה מבחר כמו היום).
הכיבוד היה צנוע מאוד, היו סוכריות, ממתקים, ושתייה קלה.
טקס החופה היה מאוד מרגש: הרב קידש אותנו, שרנו שירים לא הייתה מוזיקה
כמו היום, דיג'יי ולהקות.
היה רדיו קטן. שהשמיעו בו מוזיקה ערבית. אחרי החתונה הגענו הביתה.
שלוש שנים לאחר מכן הגעתי לשכונה, לנווה נאמן (בשנת 1960).
בגיל 28 היו לי כבר 4 ילדים ועבדתי בכל מיני עבודות. גרתי בבתי שיכון היו לי חברות טובות בשכונה שתמיד
היינו נפגשות. בעלי היה בבית הרבה והוא היה עוזר לי עם הילדים.
הילדים שלי למדו פה בבית ספר בנווה נאמן, והיום אני לומדת באותו בית ספר ,
משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי
תמונות משותפות מיום העיון בבית התפוצות, תשע"ד
מילון
בעדןאחר כך
ציטוטים
”שיהיה לכם טוב ושתתחתנו עם מישהו שיאהב אתכם ויעשה לכם טוב“