מאגר סיפורי מורשת

אימי, יולנדה  נולדה בטריפולי, בלוב. אבי ,אלברט, נולד במצרים, בדהר. הוריי נפגשו בארץ בזיכרון ביעקב והתחתנו כשהיו בשנות העשרים. נולדתי בשנת 1957 בבי"ח בת"א, גרנו במעברה, בנווה שרת, בצריפים. כעבור שלוש שנים בשנת 1960, עברנו למעוז אביב בת"א. משפחתנו מונה 7 נפשות. ילדותי זכורה לי כתקופה נעימה וחמה בחיק המשפחה.

אני זוכרת את הארוחות המשפחתיות האחווה שהשתררה העזרה ההדדית והתמיכה של כל בני המשפחה אחד למען השני. אבי עבד תחילה בבית חרושת לנייר (מאמינים?) נהגתי, בגיל 6 להביא לו ארוחת בוקר. ישבתי עם הפועלים. בהמשך יזם מכירת ירקות ברכבו. הכל למען הפרנסה והמשפחה. אימי עבדה קשה מאוד במשק בית ובבתי ספר. זכור לי שאהבתי לעזור לאמא הן בעבודה והן בבית. הייתי רגישה לקשיי הפרנסה ולקחתי על עצמי אחריות מגיל צעיר. עזרתי גם בטיפול באחיי הקטנים. ילדותי זכורה לי כתקופה יפה ומהנה. יחד עם כל המטלות שלקחתי על עצמי,  הייתי חברותית מאוד.

את שירותי הצבאי עשיתי ביחידת חיב"ה הייתי חיילת בשירות המשטרה, השירות הצבאי כלל בידוק של תעודות זהות במחסומים תוך סיוע למשטרת יפו. עברתי קורס ב"נעורים" בנתניה במשך כחודשיים.

הכרתי את בעלי במסיבה ליד ביתי, חברה שלי סייעה להיכרות בינינו היא שירתה אתו בצבא. לאחר השירות הצבאי התחתנתי. זה היה בשנת 1978 בחודש אוגוסט בהרצליה

החתונה נערכה באולמי "רון".

המשכנו לגור במרכז הרצליה עד היום. במשך כל השנים עבדתי והייתי חרוצה, עבדתי בבנק כבר בגיל 15, אחרי הצבא גידלתי את הילדים  שלי, אחר כך  עבדתי במעון ילדים , היום אני עובדת עם בעלי בניהול המשרד ובהנהלת חשבונות, לי ולעזרא יש שלושה בנים מקסימים , שמונה נכדים כן ירבו, משפחה לתפארת ואנו נפגשים לעתים קרובות בימי שישי ובחגי ישראל.

הזוית האישית

המסר של סבתא : צריך להעריך את החיים , לתרום למשפחה ולסביבה, להיות אנשים חרוצים טובים ומכובדים.

לירן: למדתי על משפחתה של סבתא ועל הקשיים והנחישות שהובילו אותה להצלחה.