מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בירושלים  בשנת 1947.

כשהייתי בכיתה י"א בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית כיתתי נבחרה לקחת חלק בחפירות מצדה, במסגרת השרות הלאומי של הגדנ"ע (גדודי נוער עברי).

מצדה ונפילתה בידי הרומאים הם נקודות ציון חשובות מאד בהיסטוריה של עם ישראל. מאז נפילתה הטרגית אנחנו אומרים את המשפט הסמלי "שנית מצדה לא תיפול".

"מצדה הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו. הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוסף בן מתתיהו – "מלחמת היהודים". על פי יוסף בן מתתיהו, כבר לפני חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. על מצדה עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הלגיון העשירי הרומאי ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים" (מתוך ויקיפדיה)

בינואר 1964 התמקמנו במחנה המתנדבים למרגלות הסוללה שעולה להר מצדה ממערב. על המחנה פיקד הצבא והמדריכים שלנו היו חיילות וחיילים. אני זוכרת את שמותיהם – אלברט, מוטי ואבישג. גרנו עשרה חברה' באוהל צבאי גדול. היה קר מאד, קור מדברי חודר לעצמות. כל בוקר התעוררנו בשעה 4 , שתינו תה חם ואכלנו ארוחת בוקר משביעה.

העלייה להר דרך הסוללה הייתה קשה ותלולה ולקחה לנו 25 דקות ( לאחר שבועיים היא כבר לקחה רק שבע דקות). פנינה קיטרה, תמי אמרה שהיא לא יכולה יותר ואלישבע עודדה את כולנו " יאללה נו כבר" וגם " אוטו לא עוצר בעליה".

ראש מחנה החפירות היה הארכיאולוג יגאל ידין, ואת החפירות בשטח ניהל הארכיאולוג והאיש המדהים והנחמד שמריה גוטמן. את רוב היום עברנו בסינון כמויות אדירות של עפר ואבנים וכל כך שמחנו  כשמצאנו חרסים , חלקי תכשיטים ועוד. לפעמים היה צורך לסנן 20 מסננות כדי למצוא חתיכת חרס קטנטונת.

יום אחד עידית ואני מביטות במסננת שלנו ומשהו מנצנץ בשמש הצהריים החזקה. הנחנו את המסננת, עידית חפרה בהתרגשות בעפר , התרוממה וצעקה:" תראו מה מצאתי!" שמריה גוטמן הגיע בריצה ובקול מלא התרגשות הכריז: "הילדה מצאה את שקל הזהב הראשון שהתגלה במצדה!"

מאז ימי החפירות בכיתה י"א אני מרגישה קשר מיוחד להר האדיר והיפה והזיכרונות נשארים צלולים וחיים. עמרי היה ראשון מבין נכדיי שעלה איתי אל הר מצדה והסתובב והתרוצץ בין אתריו המשוחזרים. בקרוב נעלה יחד שוב, והפעם דרך שביל הנחש…!

הזוית האישית

עמרי: היה מאד כיף איתך, סבתא, למדתי ממך הרבה דברים, היכרתי את סיפור חפירות מצדה והיכרתי אותך, לא רק דברים שעשית או מהתקופה שלך. היה כיף גם לשחק יחד. סבתא מאירה: לפגוש אותך, עמרי, על הבוקר כל שבוע כבר היה שווה המון. לראות אותך בבית הספר היפה שלך. שמחתי להיווכח שמעניין לך בפעילות שלנו. נהניתי לשתף אותך בזכרונות וחוויות והרגשתי שהקרבה בינינו גדלה. לימדת אותי משחק מחשב מדהים שמבוסס על שיתוף פעולה. הבעת רצון להגיע שוב למצדה ולטפס על ההר המיוחד הזה. אני מודה לך על ההזדמנות שנתת לי ולשנינו ואוהבת אותך מאד.