מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חפצים מקזבלנקה מספרים

חפצים מקזבלנקה
חפצים מקזבלנקה
עליזה סקבה (שושן) מספרת על עלייתה לארץ ועל הדברים שמשפחתה הביאה איתה ממרוקו

עליזה סקבה נולדה בשנת 1953 בקזבלנקה שבמרוקו.

"קזבלנקה (בספרדית- הבית הלבן) היא עיר על חופה האטלנטי של מרוקו. כיום קזבלנקה היא מרכז התחבורה הראשי של מרוקו. העיר מתפקדת כמרכז הכלכלה, התעשייה והמסחר של המדינה. רוב התיירים המגיעים למרוקו נוחתים בשדה התעופה שלה או עוגנים בנמל הים. "

עליזה ומשפחתה חיו 15 נפשות בבית. היה להם בית גדול. השכנים היו נחמדים אבל הם פחדו לצאת לעשות קניות כי הגויים היו לוקחים להם את הכסף והיו נושכים אותם.

הוריה של עליזה החליטו לעלות ארצה בשנת 1962, בהיותה בת 8. אחיה הגדול התחיל לארגן להם ניירת ולשלם שוחד לעובדי המדינה בשביל שיתנו להם לצאת. לאחר שסידרו את כל הניירת, הם התחילו להתארגן בשביל לצאת מן הארץ- הם התחילו להעביר דברים מהבית לרחוב אחר- לדודה, כדי שהגויים לא ירגישו שהם עוזבים את הארץ. בכל זאת הרגישו בהם ושאלו אותם האם הם עוזבים לפלסטין (כך הגויים קראו לארץ ישראל), אז הם אמרו להם שהם עוברים דירה, הגויים ענו "מה? אנחנו לא יודעים שאתם עוזבים לפלסטין?"

לילה אחד הם יצאו לדרך. זה היה באמצע הלילה, באו ולקחו אותם ברכבים עד לים. מהים הם עלו על ספינות  ובלב הים עמדה אנייה. העבירו אותם לאנייה והם שטו בה לאיטליה. באיטליה ישבו שבעה חודשים ואז אביה החליט שהוא לא מוכן להישאר באיטליה כי מטרתו הייתה לעלות לישראל. הם הגיעו לנמל חיפה והילדים שאלו את הוריהם אם יש ערבים בארץ. ההורים לא ידעו מה לענות. הילדים ראו ילדים כהים אז הבינו שיש גויים גם בישראל.

הם עלו על משאית והביאו אותם למגדל העמק. לחלק מהעולים הייתה מעברה ולחלק היה בניין. השכנים קיבלו אותם יפה והכינו להם שתייה חמה.

כשהגיעה עליזה לארץ היא הלכה לבית ספר האר"י, והצטרפה לכיתה ג'. למנהל קראו שמעון ולמחנכת קראו חיה, שניהם גרו בחיפה. היו לה אחים בכיתות יותר גדולות וכולם היו באותו בית ספר. לא הייתה תלבושת אחידה, הבנות היו לובשות חצאיות ומחוץ לבית הספר היו לובשות מכנסיים קצרים- קראו להם מכנסי פדלפון של שנות השישים. הן היו הולכות עם חולצות קצרות.

הילדים היו מקבלים אוכל חם- מרק, אורז, קציצות דגים וקציצות תפוח אדמה. הם היו עוזרים בתורנות בחדר האוכל לערוך שולחנות, היו אוכלים קבוצות קבוצות מכיוון שהיו המון ילדים. הלימודים היו עד שעה 4 והיו גם שיעורי עזר.

בית הספר היה קטן אבל חדר המנהל וחדר המורים נראה אותו הדבר כיום. בית הספר היה עד כיתה ח', הכיתות היו קטנות והמורה הייתה כותבת בלוח גיר. מבין המקצועות שלמדו היו חשבון, תורה, חקלאות. הייתה גינה בבית הספר והיו מגדלים בה ירקות ופירות.

היו הפסקות כל שני שיעורים וכל הפסקה הייתה 14 דקות. בהפסקה הם היו משחקים קפיצה לאורך, חבל, שבע אבנים, קלאס ומחניים .

הילדה שהיא הכי אהבה לשחק איתה קראו לה עליזה, אבל היא אהבה יותר לשחק עם הבנים. בהפסקות הן היו עוזרות אחת לשנייה, למי שהיה לה בעיות. וכך עברו עליה כל השנים בבית הספר.

עליזה מספרת על החפצים  ממשפחתה ששמרה והביאה איתה ממרוקו:

פרימוס – הפרימוס היה במקום דוד שמש. על זה היינו מחממים מים להתקלח ומים חמים לכביסות. היינו מתקלחים פעמיים בשבוע- שלישי ושישי. במרוקו היו מוכרים לנו מים מהנהר והיינו מדליקים את זה עם ספירט ונפט והיינו גם מבשלים על זה.

פטיפון– היה לפטיפון מחט, שמנו עליו תקליטים והיינו שומעים בזה שירים. היינו עושים מסיבות, שמנו תקליטים והיינו רוקדים. היינו שומעים כל מיני שירים בארץ גם בערבית וגם בעברית, שירים של יהורם גאון ושל שושנה דמארי. אני אהבתי את השיר של יהורם גאון- קזבלנקה.

מכונת תפירה ידנית– במכונה זו אימא שלי עבדה במרוקו, תפרה בגדים לעשירים ואז הם היו משלמים לה כסף וכך היא קנתה אוכל ודברים לבית. אחר כך היא הביאה את המכונה איתה לארץ. סידרתי לזה מנוע כדי שהיא תתפור עם זה ברגל במקום ביד. המכונה נמצאת עדיין אצלנו.

טלוויזיה– כשהגיעו לארץ רק לשכנה אחת הייתה טלוויזיה ואז כל הילדים של השכונה היו רואים טלוויזיה אצלה. הם היו רואים כל יום שישי סרטים בערבית, סרטי חיים יבין וסרטים מצוירים. בתור ילדה עליזה אהבה את הסרט מרקו.

אמבטיה מפח– בה היינו מתקלחים ועושים כביסה, משחקים בה בתור בריכה ובמים שנשארו היינו משקים את הגינה. שמנו את האמבטיה במחסן והמחסן היה עשוי מפח. כשהתקלחנו היינו משתמשים בספל. מילאנו אותו במים ושפכנו אותו על הראש, ובכך היינו שוטפים את הגוף.

קלמר מעץ– בקלמר היינו שמים את כלי הכתיבה לבית הספר. כל דבר שקנינו היינו מעבירים מאח לאח. הקלמר לא היה מאכלס הרבה, הוא היה נפתח בחצי עיגול, הוא היה כבד, היה בו תא של מחקים ועפרונות והיה עוד קלמר של תא אחד היינו מכניסים בו ארבע עפרונות ושני מחקים. את העפרונות חידדנו בעזרת סכין.

החגים בגלות ובארץ במשפחתה של עליזה 

חג פסח

את חג פסח הם היו מסמלים בכך שהיו צובעים את כל הבית בלבן, הם היו קונים צבע מהחנות. זה היה מסמן שזה חג פסח.

בפסח היו אוכלים בשר ירקות והיו מכינים מצות והכול היה טרי. הם לא קנו את המצות בגלל ההכשר וסוכר לא היו אוכלים, רק תמרים, כי פחדו שזה חמץ.

לכבוד החג קנו להם בגדים חדשים ונעליים חדשות וכך הגויים ידעו שהחג הזה מאוד חשוב בשבילם. הם היו הולכים להתפלל בבית הכנסת ואחר כך מתאספים ויושבים כל היהודים ולמי שאין משפחה וקוראים את האגדה במרוקאית.

במימונה היו מכינים את כל העוגות ולובשים את התלבושות של המרוקאים והיו שמים בשולחן קמח כדי שיהיה לבן כל השנה ופולים שיהיה ירוק, וגם הגויים היו באים להשתתף איתם והיו מכינים מופלטות וספינג' ריבות והגויים ברכו אותם שיהיה להם הצלחה והיו חוגגים עד אור הבוקר.

חג פורים

את פורים הם חגגו בארץ, הם היו עולים חדשים והשכנה לקחה אותם וחיפשה אותם למלכות כי היא ידעה שהם לא התחפשו במרוקו והיא איפרה אותם וסידרה אותם. עליזה ואחותה התחפשו למלכות אסתר ואחיה הקטן התחפש לשוטר. הם הכינו עוגות ואוזני המן וזה היה הסימן של פורים. הם הכינו גם משלוחי מנות ושלחו אותם אחד לשני. אימה הייתה שולחת אותם לתת לחברים ושכנים והם גם היו מקבלים משלוחי מנות, מי שהיה הולך היה מקבל דמי פורים. היה מאכל שהיו אוכלים בפורים- בורקוקש, הוא היה חלבי והיו מכינים גם לחם עם חמש ביצים כי זה היה סמל של שמחה.

חג סוכות
עליזה מספרת על חג הסוכות אותו הם חגגו גם במרוקו וגם חגגו בארץ. ברגע שנגמר צום יום הכיפור, הם "שברו את הצום", שתו ואכלו ומייד התחילו לבנות את הסוכה. אחיה הגדולים היו מחפשים קרשים שיתאימו לבניית הסוכה. הם היו הולכים ליער וקוטפים ענפים בשביל הסכך לסוכה.
 
עליזה מספרת, כשהייתה במרוקו היה קשה מאוד להשיג את "ארבעת המינים" אז   לא הייתה להם ברירה והם חגגו בלעדי "ארבעת המינים". בארץ ישראל, המצב השתנה הם כן חגגו עם "ארבעת המינים".  עליזה מספרת שהמנהג המיוחד להם, ביום הראשון  של חג סוכות, הוא לאכול קוסקוס בנוסף כוללת הארוחה הראשונה בחג בשר כבש . 

מילון

מכנסי פדלפון
מכנסיים מתרחבים, ידועים בכינוי מכנסי סאן־טרופה. גזרת פדלפון הייתה אופנתית בשנות השבעים, ואפיינה את ילדי הפרחים. הגזרה שבה לאופנה כשלושים שנה לאחר מכן, בראשית שנות ה־2000.

ציטוטים

”כשהתקלחנו היינו משתמשים בספל. מילאנו אותו במים, שפכנו אותו על הראש ושטפנו את הגוף“

הקשר הרב דורי