מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי חנן אדלשטיין. נולדתי בחיפה בתאריך 14.3.1955. אני קרוי על שם סבתא שלי, חנה.

בשנת 1967, כשהייתי בן 12, נסענו בני כיתתי ואני לטיול למצדה. הגענו למצדה עם טיולית. (טיולית זה כמו אוטובוס פתוח.)

באותו יום היה חמסין, אבל בכל זאת החליטו לקיים את הטיול. לא היה עדיין רכבל, כך שהיינו צריכים לעלות ולרדת ברגל. כל הכיתה כולל המורות וההורים המלווים טיפסו לפסגת המצדה. כשהגענו למעלה, אחד הילדים התעלף וכולנו נבהלנו.

באותה תקופה לא הייתה מודעות להרבות בשתיית מים וכיתתי לא הייתה מצוידת במספיק מים. כולם היו צמאים מאוד, כי נגמרו לנו המים במימיות. כנראה אותו תלמיד פשוט התייבש.

בפסגת הצוק הייתה רק ברזייה אחת, שיצאו ממנה מים חמים מאוד. למרות זאת, כדי שלא ניפגע, כולנו הכרחנו את עצמנו לשתות מהמים האלה.

לאחר שטיילנו למעלה, ירדנו ב"שביל הנחש", שהוביל אותנו לצד השני של ההר. הטיולית חיכתה לנו במורדות. כאשר נכנסנו לטיולית, שמענו בחדשות ברדיו הודעה בזו הלשון: "לכל המטיילים במצדה וסביבותיה: עקב החום השורר באזור חל איסור מוחלט לעלות למצדה." כולנו הבנו כמה חמור זה היה שקיימנו את הטיול. זה יכול היה להיגמר באסון.

סיפורו של חנן אדלשטיין בשפה האנגלית – Hanan Edelstein's Story In English 

(תרגום ע"י יובל אלקן)

הזוית האישית

למדתי הרבה דברים שלא ידעתי מהילדות של סבי. אני מאחלת לו אריכות ימים ושתדע רק שמחות.