מאגר סיפורי מורשת

 

שמי נח רבינוביץ ואני סבא של כרמל.

אני יליד הארץ נולדתי בשנת 1939 רגע ליפני שפרצה מלחמת העולם השנייה .

סבי משה קופמן רבינוביץ ואבי שמואל (מולא) עלו לארץ מוילנה שבליטא. סבי הגיע למכבייה הראשונה שנערכה בארץ בשנת 1930והחליט לעלות לארץ. הוא חזר לוילנה ולקח איתו את אבי ודודתי.

בכסף שהביא איתו קנה שמונים דונם בבאר יעקוב ונטע בהם פרדס. מאז אנו משפחת חקלאים, פרדסנים. אמי חנה ריבקוב עלתה לארץ מרומנייה בשנת 1936. אביה צבי היה מורה לעברית ברומניה. כשעבדה בפרדס כפועלת הכירה את אבי והם נישאו והולידו שלושה בנים. אני בנם הבכור. 

 

כשנולדתי בשנת 1939 החליטו הוריי לנסוע לוילנה כדאי להציג אותי בפני המשפחה שנשארה שם. המלחמה שפרצה שם מנעה זאת מהם. בני המשפחה מוילנה נרצחו על ידי הנאצים ביער פונר. גרנו תמיד בראשון לציון, למדתי בגן הילדים העיברי הראשון ובבית ספר חביב, הראשון בארץ שלימד בשפה העברית. בתיכון למדתי בבית ספר ובפנימייה של בית ספר חקלאי פרדס חנה.

מובן שייעדתי את עצמי להיות חקלאי. עשיתי גם תואר ראשון בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העיברית, ואני אגרונום במקצועי. במשך השנים עבדתי בחברת מהדרין פריאור והגעתי להיות סמנכ"ל החקלאות של החברה.

כשהתגייסתי לצה"ל  בשנת 1957 התנדבתי לצנחנים לגדוד 890 והשתחררתי בדרגת סגן. בשנת 1961 נישאתי לנורית לבית שולמן.

 

ונולדו לנו שלושה ילדים: הדרה, ניר ואביעד. האמצעי ניר הוא אביה של כרמל, עמה אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. כרמל היא השביעית בעשרת נכדינו ואנחנו גאים בכולם.

במילואים שרתתי בחטיבה 55 של משחררי ירושלים. במלחמת ששת הימים. כמו כן השתתפתי במלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפורים, ומלחמת לבנון הראשונה והגעתי לדרגת סגן אלוף.

אם כי השתתפתי בקרבות שונים ובמרדפים, המלחמה המשמעותית ביותר לגבי הייתה מלחמת יום הכיפורים.

במלחמה הזאת הייתי מפקד פלוגה בדרגת סרן. מלחמת יום כיפור תפסה את המדינה מעט שאננה ואת צה"ל לא מוכן.

בחזית הדרומית הפתיעו המצרים שחצו את תעלת סואץ וכבשו את שרשרת המוצבים שהיו לאורך התעלה. הם חדרו לתוך סיני  כשצה"ל נאלץ לסגת תוך כדי ספיגת אבדות רבות. אחרי שבועיים הצליח לעצור את התקדמות המצרים מזרחה ונוצר צורך אסטרטגי להכריע את המלחמה בניצחון. ואז הוחלט על ידי המטכ"ל לבצע כתוכנית לחציית תעלת סואץ מערבה ולהעביר את המלחמה לשטח מצרים. על החטיבה שלי 55 בפיקודו של דני מט הוטלה המשימה לביצוע המהלך.

הדרך לתעלה נקראה במפת הקוד ציר "עכביש" שעבר בין שתי הארמיות המצריות שתיים ושלוש שעברו לסיני במהלך המלחמה. מפקד החטיבה בחר בפלוגה שלי פלוגה ב' בפיקודי להוות את פלוגת החוד שתוביל את צה"ל "לחצר" לתעלה. הייתי מודע לאחריות הגדולה שהוטלה עליי ידעתי שטעות בניווט עלולה להכשיל את המבצע כולו

קיבלתי לצורך ביצוע המשימה 9 זחל"מים העמסתי עליהם את חיילי הפלוגה כשאני עומד מאחורי ומעל הנהג על מנת לכוונו. 

 

בדרך פגשנו את סירות הגומי המיועדות למעבר התעלה והעמסנו אותן על הזחל"מים. הדרך בציר עכביש הייתה עמוסה בכלי רכב ומדי פעם גלשנו לחולות משני צידה והיה קשה מאוד לנוע. הגענו לציר לקסיקון (במפת הקוד) ומשם פנינו מערבה לכיוון התעלה על ציר "נחלה". המרחק עד "החצר" 14 קמ'. נענו בחושך מוחלט בשטח מישורי ללא סימני זיהוי כל שהם.

 

שמרתי על כיוון הנסיעה בעזרת מצפן.וכוכב בולט בשמיים. לאחר נסיעה מדודה של כ- 15 דקות וליד תלולית עפר גדולה יחסית ,פניתי שמאלה, הובלתי את השיירה עוד כ – 200 מטר ונעצרתי ליפני קיר עפר שחור קפצתי מהזחל"מ טיפסתי על סוללת העפר ולפני התגלו המים – תעלת סואץ. הודעתי בקשר למפקד החטיבה: "בידי " ואבן גדולה נגולה מלבי.

ביצעתי את המשימה שהוטלה עליי בהצלחה!

הורדנו את הסירות מהזחל"מים ועזרנו לדחוף אותם במעלה הסוללה להורידם למים ולאפשר לכוח של פלוגת ההנדסה שחצתה את התעלה וכבשה את ראש הגשר בצד המערבי של התעלה, במצרים.