מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של דוד צבי – חיי עד גיל 24

שמי דוד צבי נולדתי בתל אביב ישראל בשנת 1933.

גרתי ברחוב החשמונאים בתל אביב. בדירת קרקע עם חדר וחצי. חצר הבית הייתה משותפת עם סבא וסבתא שלי. היה מטבח צמוד, בישלנו על פרימוס ופתיליה. הינו משחקים ברחוב עם חברים ובגיל יותר מאוחר הינו משחקים בגימנסיה ושיחקתי כדור-יד והקפות (כמו בייסבול). להורי קראו טובה וזלמן ויש לי אח ששמו יהושע ואחות בשם זהבה.

אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד כצבעי. אבי היה חרוץ מאוד, חברותי והוא אהב מאוד ספורט, ואמי הייתה אישה נעימה ונחמדה מאוד. בשבתות היינו אוכלים צ'ולנט ובארוחת שישי בערב היינו אוכלים דגים (גפילטע פיש) ומרק.

היה לי חבר אחד טוב מאוד שמו אלכס למדתי איתו עד מלחמת השחרור, אז הוא טס לארצות הברית ללמוד שם. וחזר כמהנדס בניין. הוא הקים בארץ את אחת החברות הכי גדולות בעולם להנדסה אזרחית, באחד הפרויקטים שלו הוא תכנן והקים את שדות התעופה האמריקאים בנגב.

 דוד צבי בצעירותו

כשהייתי בן שש-עשרה במסגרת הגדנ"ע, היה חבל טרזן על בניין בגובה שתי קומות. נתליתי על חבל והחלקתי עם היד אל הרצפה והיא יצאה לי מהמקום. לקחו אותי לבית החולים וטיפלו בי. לאחר הטיפול  דיברתי עם הרופא והוא אמר שהוא רצה להכות אותי בזמן שישנתי משום שבעטתי בו בזמן השינה.

התגייסתי ב-3 בספטמבר 1951 בגיל 18. לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) במסגרת הכשרת הצופים ט'. והייתי עם חברים מתל אביב וירושלים, בבסיס הנח"ל בירושלים במשך שלושה וחצי חודשים. עם סיום הטירונות הועברנו לכפר בלום להכשרה חקלאית כדי להקים קיבוץ חדש בשם גונן,

 צילום קיבוץ גונן – ויקיפדיה

בקיבוץ גונן, הייתי מרכז-המשק הראשון ובעבודה במטע ובהשקיה. בקיבוץ גונן הכרתי את ורדה אשתי שבאה כהשלמה לקיבוץ ושם גם נולדה בתי הבכורה עופרה, שם משפחתה כיום הוא הלפרין.

הזוית האישית

אלון הרשקוביץ ואילון אבן-חיים: תעדנו את סיפורו המעניין של דוד צבי ונהננו מחברתו ומסיפוריו.