מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבי דני אשכנזי – בביתנו דיברנו ספניולית "לאדינו"

סבא דני ועידו
ביום הנישואים סבא דני וסבתא מזל בתל-אביב
רדיפת הטורקים שהובילה להקמת ביתנו בארץ ישראל.

העלייה לארץ

נולדתי בתאריך 9/7/41 בעיר איזמיר שבטורקיה באמצע מלחמת העולם השנייה להוריי קלרה ויוסף אשכנזי. בביתנו דיברנו ספניולית "לאדינו". זוהי שפה שנשתמרה אצל יהודי ספרד מאז גירושם מספרד בשנת 1492,למרות כל התלאות והמקומות שיהודי ספרד עברו, שפת הלאדינו השתמרה והפכה בעצם לשפת האם. שפת הלאדינו היא שפה יהודית כמו היידיש של יהודי יוצאי אירופה. היו יהודים שלמרות שחיו במדינות הבלקן לא ידעו את שפת המקום ורק שפת הלאדינו הייתה בפיהם. עד היום אני הולך להצגות ומופעים בשפת הלאדינו כמו ה"בוסתן הספרדי"-מחזה ידוע שנכתב על ידי הנשיא החמישי של מדינת ישראל, יצחק נבון, שמתאר את אורח החיים והמנהגים בשפת הלאדינו.

טורקיה, כידוע הייתה חלק ממדינות הציר ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר. לבקשת הגרמנים החלו הטורקים להציק ליהודים וזה בא לידי ביטוי בעיקר בבניית משרפות ובהטלת מסים כבדים. אבי שהתייתם בגיל 5 מאביו החל לעבוד בגיל צעיר מאוד ובנה עצמו והפך בבחרותו לחייט מעולה,סוחר ואיש עמיד. בשנת 1943-4 הטילו הטורקים מסים כבדים על היהודים ורוששו אותם. תקופה זו נקראת בטורקית "תקופת הוורליק" – Varlik.היהודים נשארו כמעט בחוסר כל וחיפשו פתרונות למצב ואחד מהפתרונות היה העלייה לפלשתינה. אבי שאיבד את כל נכסיו החליט יחד עם אמי לעלות לפלשתינה. הם עזבו את טורקיה עם מעט הכסף שנשאר ונפרדו ממשפחותיהם. וכך באפריל 1944 מצאו עצמם יחד איתי ברכבת שהסיעה אותנו במשך שבוע ימים מאיזמיר דרך סוריה ולבנון לחיפה. מקום מגורינו הראשון היה דירת שני חדרים בשכונת נווה צדק בתל אביב שם הוריי שכרו דירה בדמי מפתח מבעל בית ערבי.

תקופת המנדט הבריטי והכרזת המדינה

בשנת 1944 עת עלינו לפלשתינה בארץ היה שלטון המנדט. פלשתינה הייתה אחת המושבות של הממלכה הבריטית ונשלטה לעתים באופן אכזרי על ידי הבריטים. מעת לעת הבריטים הטילו עוצרים בערים,ובמיוחד בעת שחיפשו אחרי חברי מחתרות יהודיות כמו האצ"ל, הלח"י ושאר ארגונים יהודיים שנלחמו כנגד המנדט הבריטי. את אותם חברי המחתרות שהם תפסו אף הוציאו להורג אם בתלייה או בירי. בית הכלא הידוע לשמצה אז היה בעכו.

כתוצאה מהמנדט הבריטי קמו מחתרות יהודיות כמו אצ"ל, לח"י, ההגנה וכו' אשר לחמו כנגד הבריטים וגרמו להם נזקים רבים והרגו בהם. המחתרות הללו השיגו נשקים וחומרי נפץ והסתירו אותם במקומות מחבוא שנקראו בשם סליק. הבריטים חיפשו את אותם חברי מחתרות ומקומות מסתור הנשק וחומרי הנפץ. לי אישית זכורה תמונה קשה מאירוע שבו חיילים בריטים פרצו לביתנו והצמידו את קני רוביהם לראשו של אבי במהלך החיפוש אחר חברי מחתרת או נשק שהוחבא. הייתי אז ילד בן 5 ועד היום אינני יכול לשכוח תמונה זו.

בכ"ט בנובמבר 1947 האו"ם (האומות המאוחדות) הכריז על הקמת בית יהודי בארץ ישראל לצד העם הערבי שחי אז בארץ. הכרזה זו באה לאחר השואה שבה המשטר הנאצי חיסל והשמיד כ-6 מיליון יהודים שהיוו כשליש מהעם היהודי בעולם. עם פרסום הצהרת האו"ם החלו הערבים בארץ להתנכל ביהודים,לפגוע בהם ואף להרוג אותם. תקופה זו נקראת "תקופת המאורעות" שבעצם התפתחה לאחר מכן למלחמת השחרור שבמהלכה הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ב-ה' באייר תש"ח-14/5/48. באותו יום עזב החייל הבריטי האחרון את פלשתינה שהפכה להיות מדינת ישראל. כתוצאה מהתנכלויות הערבים נאלצנו לעבור משכונת נווה צדק שגרו בה אז יהודים וערבים ועברנו לגור בשכונת התקווה שבתל אביב ששם היה שקט באופן יחסי ולמעשה שם גדלתי ובגרתי.

תקופת הבגרות

החיים בשכונת התקווה של אז היו שלווים ושקטים למרות שתנאי המגורים, איכות החיים והפרנסה היו ירודים. בהתחשב לאותה תקופה,לתושבי השכונה היו דרישות נמוכות וכמעט והם לא התלוננו. יש לזכור שהמדינה הייתה צעירה וראשיה ניסו להיטיב עם העם למרות כל הקשיים. המוני יהודים מכל קצבות תבל ובעיקר מארצות ערב החלו לעלות לישראל. הוקמו עשרות מעברות, אוהלים ופחונים בכדי את העולים שעלו לארץ. מאחר ולאוצר המדינה לא היה די כסף לייצר או לייבא מוצרי צריכה בסיסיים כולל מצרכי אוכל הוכרז על "תקופת הצנע", בה כל אזרח קיבל תלושים לקניית מוצרים בסיסיים ובעיקר מוצרי מזון במחירים מסובסדים-זולים, לדוגמא: שמן, קמח, סוכר, מרגרינה, בשר, עוף ועוד הרבה מוצרים אחרים, שאר המוצרים שלא נקנו באמצעות תלושים היו במחירים מופקעים מה שנקרא אז "השוק השחור".

אני, כמו ילדים אחרים לא הרגשתי במחסור כי לא ידעתי ולא הכרתי מצב אחר וכן ההורים דאגו והשתדלו שלא יחסר דבר. גרתי עם הוריי, סבתי ודודי בחדר אחד עם שירותים משותפים לנו ולשכנים מחוץ לדירה. לאחר מספר שנים השכנים עזבו ואז צירפנו את החדר שלהם ושלנו ורווח לנו. בשכונה זו גדלתי ובגרתי, סיימתי את לימודיי והמשכתי לבית ספר תיכון עירוני בתל אביב ללימודי ערב, וביום עבדתי בבנק כנער שליח. חשוב לי לציין שמבחינה חברתית בשכונה כל הילדים היו שווים, לא ראינו ולא שמענו את המושג "סמים", כל חבריי ומכריי בני גילי למדו ועבדו, ולא זכור לי שנתקלתי בפשיעה או בשכרות. אף אחד לא הטריד אותנו, לא ביום ולא ביממה, יכולנו להסתובב בכל שעות היממה ברחובות, ללא פחד או חשש.

בגיל 18, לאחר סיום לימודיי בתיכון, התגייסתי לצבא לשירות באחד הבסיסים של חיל התחזוקה וזאת בגלל היותי בן יחיד להוריי. עם שחרורי, חזרתי לעבוד באותו בנק שעבדתי לפני הגיוס. את אשתי מזל הכרתי בנערותי, ובגיל 24 התחתנו ועברנו לגור בעיר חולון, בה אנו חיים עד היום. הולדנו שתי בנות שמתגוררות היום עם משפחותיהן בהוד השרון, ובן שמתגורר עם משפחתו בתל אביב. יש לנו ששה נכדים ונכדה אחת. ברצוני לציין שכל הגיוסים למלחמות השונות, היו ב"צווי 8" (גיוס מידיי). מתום שירותי הצבאי ועד גיל 50, נקריתי לשירות מילואים של חודש ימים אחת לשנה, ובנוסף לתרגילים שונים ורענון שימוש בנשק. שירותי המילואים האחרון שלי היה בגיל 50 בזמן "מלחמת המפרץ", ושעה לאחר שנשמעה האזעקה האחרונה בארץ, בתי הבכורה ילדה את נכדי הראשון.

המאורעות האישיים שלי ושל רעייתי והעיקריים בחיי, הם הולדת ילדינו, התרגשות עצומה שחווים מחדש בכל פעם. ליווי הילדים לחופה והרחבת המשפחה עם כל בן/בת זוג שמצטרפים למעגל הפרטי. כמובן, השיא מגיע עם הולדת הנכדים, וליווי כל אחד מהם ברגעים החשובים שלו. אם זה אימוני ומשחקי כדורגל, עיטוף הטלית בבר מצווה, מסיבת סיום בית ספר או פרידה לגיוס בבקו"ם. בכל אירוע כזה הלב מתרגש ומתרחב עוד יותר.

מאורעות בחיי הבוגרים

השתתפתי במספר מלחמות. הראשונה "מלחמת ששת הימים" בשנת 1967, בה זכור לי במיוחד השידור ברדיו של תקיעת השופר בפעם הראשונה בכותל המערבי ע"י הרב הראשי לצה"ל, הרב גורן. זאת לאחר שכוחות הצנחנים בפיקודו של מוטה גור כבשו את ירושלים המזרחית והעיר העתיקה. לאחר מספר ימים יצאתי עם משלחת של הבסיס אל בסיסי המזון בירדן לאיסוף המזון ומשם הגענו לעיר העתיקה ולכותל המערבי. ב"מלחמת ההתשה" בשנת 1969 עברתי ליחידה קדמית, ואת שירותי במילואים עשיתי במרחבי סיני, סיפקתי מזון גם ברכב וגם בהטסה, עד ל"מלחמת יום הכיפורים" בשנת 1973. כשעה לאחר האזעקה ביום כיפור (שעה 14:00) גויסתי ונשלחתי לסיני לבסיס מזון, שם שירתתי באופן רציף כחצי שנה עד מרץ 1974. עם השנים, התקדמתי במקום העבודה עד דרגת ניהול, המשכתי בשירותי המילואים מדי שנה, ובשנת 1982 גויסתי ל"מלחמת לבנון" ונשלחתי לעיר צידון שבלבנון. שם שירתתי חודש וחצי.

כיום

כיום, בגילנו, אנו מביטים אחורה מעט בגעגועים והרבה תקוות לעתיד טוב יותר. גאים במשפחה שיצרנו ונהנים מזמן האיכות המשותף עם כל אחד ואחת מהם. הדור שלי חווה את השינוי הגדול ביותר שאדם יכול לחוות; ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה בעשרות בשנים האחרונות. התפתחות זו אינה מובנת מאליה, אלמלא היסודות שהונחו ע"י מנהיגי המדינה דאז בחינוך, בתרבות, במדע, בכלכלה ועוד. היום, המדינה שלנו היא מופת ודוגמא לעמים אחרים, מספר זוכי פרסי נובל בספרות, בכלכלה ובעיקר במדע ובשלום, ביחס למספר התושבים במדינה הוא הגבוה ביותר מבין אומות העולם.

ישראל שולחת למדינות אחרות, ובעיקר למדינות העולם השלישי, מדריכים בנושאי צבא, חקלאות, אנרגיה והתפלת מים. יש עוד הרבה מה ואיך לעשות בהשכנת שלום בתוכנו ועם שכננו.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%a0%d7%9b%d7%93%d7%99%d7%9d

 

סבא וסבתא וכל הנכדים ביום הולדת ה-70 של סבתא (פברואר 2015).

scan0002

סבא דני בגיל 10 חודשים בעיר איזמיר-טורקיה

scan0003
סבא בגיל 17 בחצר הבית בשכונת התקווה תל-אביב

 

 

scan0013
סבא בגיל 10 חודשים בעיר איזמיר-טורקיה
scan0019
סבא ליד הכותל המערבי בירושלים שבוע לאחר הכיבוש במלחמת ששת הימים בשנת 1967.

הזוית האישית

עידו: החוויה הכי כיפית להיות עם סבא!! ולעבור איתו את התהליך הזה וללמוד את כל סיפור החיים שלו. גיליתי הרבה דברים חדשים על המעבר מטורקיה, הדירות שהוא עבר והמלחמות שהשתתף בהם בארץ. ידעתי באופן כללי את סיפור החיים שלו, אבל בתהליך הזה למדתי עוד על סבא.

סבא דני: החוויה הכי משמעותית בתהליך הכתיבה הייתה עבורי לשבת עם עידו ושידע את הסיפור שלי ושל המשפחה. נהנתי לשבת עם עידו ולעבור איתו את כל מה שעברנו.

מילון

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), ,ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון הספרדית-היהודית, בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רשי שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

תקופת המנדט הבריטי
המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (ארץ ישראל), המוכר בעברית בשם המקוצר המנדט או המנדט הבריטי, הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

ציטוטים

”אם אין אני לי, מי לי“

הקשר הרב דורי