מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר העתיקה בשנת 1941 ברובע היהודי, בירושלים.

 

לאבי הייתה מכולת, אימי עקרת בית וגידלה 10 ילדים.למדנו בבתי ספר נפרדים, בנים בנות. בבית הספר התחלנו את יום הלימודים במסדר מחוץ לכיתות ובשיר הללויה, לאחר מכן נכנסנו לכיתה ופתחנו את הלימודים בבדיקת ציפורניים ונקיון.

 

לכבוד השבת, האמא הכינה חמין שלקחנו אותו לתנור, כל משפחה סימנה את הסיר בסימן מיוחד. בליל שבת עשינו קידוש, אכלנו ארוחה חגיגית ולאחר מכן ישבנו ושרנו שירי שבת. ביום שבת יצאנו לבית הכנסת וכשהמבוגרים התפללו שיחקו כל הילדים בחצר בית הכנסת. אחד המבוגרים הלך להביא את החמין מן התנור והבית כולו הריח מחמין. אכלנו בתאבון.

 

לכבוד ראש השנה קנו לנו בגדים חדשים ונעליים חדשות. פעמיים בשנה קנו לנו נעליים ובגדים חדשים, ראש השנה ופסח. לבושים חגיגית הלכנו לבית הכנסת וחיכינו בקוצר רוח לתקיעת השופר. לאחר מכן באנו הביתה והשולחן היה ערוך במאכלים המסמלים את החג.

 

ביום כיפור. בעשרת ימי התשובה בשחרית של יום, עבר גבאי בית הנסת דפק בחלונות של המתפללים וקרא להם ס-ל-י-ח-ו-ת, מיכיוון שהיתה חשכה הוא נשא בידו קופסת שימורים מחוררת ובתוכה היה נר וכך הוא האיר את הדרך.

סוכות. את קישוטי הסוכה עשו הילדים מניירות עיתון והדבק היה קמח ומים. הסוכות נבנו בחצר וכל השכנים עברו מסוכה לסוכה .

 

המערכה על ירושלים, הקרב על ירושלים החל למחרת החלטת החלוקה כ'ט בנובמבר 1947, הערבים תקפו את השכונות היהודיות ובעיקר הרגשנו את זה ברובע היהודי בעיר העתיקה. היה מחסור במים, דלק ומזון, שחולקו בהקצבה לפי גודל המשפחה. תושבי העיר העתיקה היו במצור. הערבים ניתקו את העיר מהמים. מי השתייה חולקו בהקצבה , שני ליטר, מי שתייה לנפש. מים אלה עברו טיהור. מי הכביסה המלוכלכים שימשו לשטיפת הרצפות ולהדחת השרותים. בחצר המרכזית בכל בית הייתה באר שאליה נוקזו כל מי הגשמים וגם השתמשו בהם.

דלק, קשה היתה מצוקת הנפט. אשר היה מיועד רק לפרימוסים או לפטיליות לצורך בישול ולרחצה בלבד וגם הם חולקו בהקצבה. מצרכי המזון חולקו בהקצבה לפי גודל המשפחה, כי ההספקה לעיר היתה תלויה בשירות שהצליחו לפרוץ את הסגר. כל זאת תחת שליטת המנדט הבריטי אשר אסרו החזקת נשק.

 

הרובע היהודי הופגז ללא הפסקה, עברנו לבתי הכנסת כי זה היה מקום מוגן ובטוח, משפחתי קיבלה את הגינזך בבית הכנסת. ב-19 במאי נוצר קשר עם הרובע, אבל אז הלגיון החל לתקוף בחוזקה. זו הייתה נקודה שיכולנו וניתנה הזדמנות לכבוש את הרובע מחדש מיכיוון שהלגיון כלל כמה עשרות חיילים, אך הפסדנו הזדמנות זו והיתרון היה בידי הלגיון הירדני.

 

ביום חמישי 27 במאי עמדו לוחמים בפתח בית הכנסת, שמענו יריות מכל עבר, מאוחר יותר הבנו שזה היה כדי למנוע מערבים להתפרץ לתוך בית הכנסת. קמה בהלה, בכי וצעקות. הילדים רוכזו ליד ארון הקודש, הזקנים והזקנות פתחו את דלת הארון וקראו בתחנונים וביאוש מהלוחמים להיכנע. נישמעו ברמקול קולות להיכנע. הערבים היו קרובים לבית הכנסת וזרקו רימונים לחצרות בתי הכנסת. את ההד שמענו בפנים ושוב החלו צעקות ובכיות: " מה אתם רוצים שישחתו את כולנו?" אמרו בצעקות. אנו מתחננים שתכנעו.

 

הכניעה הייתה בתאריך 28 במאי 48, לאחר שלא יכל הרובע לעמוד מול כוח הלגיון הרבנים הניפו דגל לבן ויצאו לעבר עבדאללה מלך ירדן וחתמו על כתב כניעה. ברמקולים הוכרזו קריאות להגיע לכיכר בתי מחסה. אימי נשאה את כוס הקידוש, את החנוכייה ואת התפילים של אבי, אז הערבים החלו לבזוז את בתי היהודים. הלגיון פיצל אותנו לשניים: המשפחות עם הילדים בצד הגברים הלוחמים בצד השני. הנשים והילדים קיבלו הוראה לעבור לצד השני של שער ציון. עלינו על משורינים שהובלו אותנו לקטמון הכבושה. השבויים כל הלוחמים והמבוגרים עברו דרך  מעבר "קישלה" והוצעדו במהירות לשער האריות שם עלו על אוטובוסים שהובילו אותם לירדן לשבי.

 

אבי יחד עם המבוגרים והלוחמים הגיעו לעמאן, שם הם נשארו כשנה. אבי ידע קרוא וכתוב וכתב את המכתבים של השבויים שנשלחו לארץ. לאחר שנה החלו להגיע ראשוני השבויים לארץ. תחילה המבוגרים והחולים ואחרונים הצעירים והלוחמים. כשהגיע אבי לירושלים הייתה שמחה והתרגשות. אבי קיבל חנות שהייתה לו ברובע היהודי.  

אחר שנה נולד אחי בן הזקונים והוא הילד האחד עשר.

 

השכונה הייתה חוויה. הרחוב היה לנו מגרש משחקים והיה מאוד קשה להכניס אותנו הביתה, משחקי הבנים: עג'וקים: גרעין המשמש. הינו אוכלים אותם רק בשביל לאסוף את הגרעינים. מהלך המשחק: כל השחקנים עמדו במרחק מסויים מהקיר, כל אחד זרק בתורו גרעין. המנצח הוא זה שזרק הכי רחוק. גולות: התחלקו לשלושה קבוצות לענקיות הן הטובות ביותר, ראסטות והאחרונה בדירוג פושטיות. מהלך המשחק: חופרים גומה, מפזרים את הגולות במרחק שווה מהגומה וכל משחק בתורו מנסה בעזרת גולה נוספת לקלוע את הגולות לתוך הגומה. מי שהצליח להכניס לגומה מקבל את הגולות. מחבואים: מהלך המשחק: אחד המשחקים נשען אל הקיר וסוגר את עיניו ושאר כל המשחקים מתחבאים. אחרי ספירה, הסופר מתחיל לחפש את המחפשים והמשחקים משתדלים לעקוף אותו, להגיע אל הקיר. הילד המשחק שנתפס הוא הסופר הבא. חמור ארוך: מהלך המשחק: המשחק הראשון מתכופף והשני עובר מעליו, וגם מתקופף, השלישי חייב לעבור את שניהם, אם הוא לא עבר הוא נפסל.

 

משחקי בנות: ארץ: מהלך המשחק: על המדרכה סרטטו מלבנים בעזרת הרגל, היתה השחקנית הראשונה להעביר אבן ממלבן למלבן, אם האבן נעצרה על הקו המפריד בין מלבן למבלן השחקנית נפסלה והיתה צריכה להתחיל מהתחלה. החבל: (הערה), היינו לוקחות את חבלי הכביסה של הבית שאינן בשימוש. מהלך המשחק: שתי בנות גלגלו את החבל, שאר הבנות עמדו בשורה והיו צריכות לעבור מצד אחד של החבל לצד השני, לפי הדוגמא שהראשונה הדגימה, מי שנכשלה עמדה בצד וזאת שעמדה בכל ההדגמות והקפיצות ניצחה. חמש אבנים, היינו מחפשים ברחוב אבנים הכי קרובות לקובייה. היינו יושבות על הריצפה ומשחקים לפי הכללים, ועוברים משלב לשב. מי שנפסלה מעבירה את האבנים למשחקת הבאה ומי שעברה את כל השלבים היא מנצחת.

 

תמונה משפחתית משותפת:       

המערכה על ירושלים, במלחמת העצמאות. "סביבותיה והדרכים המובילות אליה נמשכה לכל אורכה של מלחמת העצמאות, החל משלב א' – מלחמת האזרחים, שפרצה למחרת ההכרזה על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, ועד הסכמי שביתת הנשק בראשית 1949. ירושלים הייתה אחד ממוקדי הקרבות המרכזיים במלחמת העצמאות. כשליש מהנופלים במלחמה נפלו בסביבותיה. במהלך מחציתה הראשונה של המלחמה היה חלקה היהודי של העיר נתון במצור חלקי, ומאמץ אזרחי וצבאי רב מאוד הושקע בהעברת אספקה אליה מהשפלה.

 

תשע"ו