מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי בחולדה

אני ונכדתי
אני בילדותי, בקיבוץ חולדה
סבא שי מספר לנכדה שלו את סיפור חייו.

משפחת מחנכים
סבא, אבא ובן מחנכים
הורי עוזר והנקה חולדאי, הגיעו לקיבוץ חולדה בראשיתו. כאשר נולדו הילדים הראשונים נוצר הצורך ללמד ולחנך אותם. אבא שלי הלך ללמוד בסמינר למורים, ופתח בית ספר בקיבוץ חולדה. בשנים הראשונות, כשהיו רק כיתות יסוד, הוא לימד את מירב המקצועות. אחר כך ניהל את בית הספר, במשך שלושים שנה.
 
אמא שלי למדה גם היא להיות מורה ולמדה גם את מקצועות היסוד, וגם תיאטרון ואומנות המשחק.
שני הורי  היו במשך שנים מורים ומחנכים ואני מניח שזה השפיע גם עליי.
 
אחרי מלחמת יום הכיפורים, הלכתי ללמוד ערבית באוניברסיטה. כאשר גמרתי את לימודי פנו אליי מבית הספר התיכון בגבעת ברנר, וביקשו שאלמד ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון. נעניתי לבקשה ושימשתי במשך ארבעים שנה כמורה. במשך השנים הרחבתי את השכלתי ולימדתי את כל מדעי הרוח.
 
גם אחי רון שימש במשך שנים כמנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב והיה מחנך תקופה ארוכה.
 
בני הצעיר איציק פנה גם הוא להוראה. במשך שנים רבות לימד סטודנטים לקראת הבחינות הפסיכומטריות, והיום הוא מפלס את דרכו למערכת החינוך הכללית. אפשר לראות שבמשפחתנו החינוך מהווה ערך חשוב, ושלושה דורות ממשיכים זה את זה.
 
הנצחה – יצחק גלעדי
עץ הברוש שבחצר
 
מיד לאחר מלחמת ששת הימים, נהרג באימונים איש השייטת של חיל הים, יצחק גלעדי, אחיה של אשתי עדי. יצחק היה בנם של מתתיהו ורחל גלעדי,  נולד וגדל בקיבוץ אפיקים, ורצה להיות לוחם בשייטת אחר לדאבון לב חייו נפסקו מוקדם. ביום השבעה למותו הבאתי שתיל של עץ ברוש, ונטעתי אותו בחצר מול ביתנו. היום העץ גדול, גבוה והוא נאה למראה. מדי פעם כאשר אני עובר לידו, אני זוכר את יצחק ומצטער על גורלו.
 
למזלנו במשפחתנו לא נפלו במהלך השירות הצבאי אחרים אבל השכול, לא הרפה מאתנו, שתי בנות היו לעדי ולי, והן נפטרו טרם זמנן. אנחנו משתדלים להתגבר, אבל זוכרים אותן תמיד.
 
קיבוץ
חברה צודקת
 
עדי ואני, חיים בקיבוץ כל חיינו. הקיבוץ הוא נסיון לבנות חברה צודקת וערכית. בזמנו הקיבוץ היה שותפות מוחלטת, והחברים התחלקו בכל. כולם היו מתאספים בחדר האוכל, שלוש פעמים ביום, לארוחות המשותפות, כולם התקלחו במקלחת ציבורית, והמרפאה שירתה את כולם ללא יוצא מן הכלל. 
 
היום הקיבוץ השתנה במקצת, והשותפות כבר איננה מלאה אבל עדיין, אנו מחליטים ביחד, על כל שינוי בחיינו, ועדיין הקיבוץ שייך לכולנו, על כל ענפיו.
 
עד היום אני חושב, שהקיבוץ הוא דוגמא טובה לדרך חיים שאין בה עוני, וכולם מינקותם, זוכים לקבל את כל  צורכי החיים, במידה מספקת וככל האפשר שווה. חבל לי שרק אחוז קטן מאזרחי ישראל חיים בקיבוץ, והייתי שמח, אם התנועה הקיבוצית תמשיך, תגדל ותתרחב.
 
העשרה
"חולדה הוא קיבוץ בשפלה במועצה אזורית גזר, הסמוך ליער חולדה. סמוך ליער זה נסללה דרך בורמה שפתחה את הדרך לירושלים שהייתה תחת מצור בזמן מלחמת העצמאות. הקיבוץ הוקם כקבוצה בשנת 1930 על ידי תנועת גורדוניה". ויקיפדיה
 
תשע"ו 

מילון

דאבון לב
צער, עצב, דכדוך

קיבוץ חולדה
חולדה הוא קיבוץ בשפלה במועצה אזורית גזר, הסמוך ליער חולדה. סמוך ליער זה נסללה דרך בורמה שפתחה את הדרך לירושלים שהייתה תחת מצור בזמן מלחמת העצמאות. הקיבוץ הוקם כקבוצה בשנת 1930 על ידי תנועת גורדוניה.

ציטוטים

”אין לנו ציטוט“

הקשר הרב דורי