מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשכונת נווה צדק בתל אביב הסמוכה ליפו. בנווה צדק גרו יהודים וביפו ערבים. ההורים שלנו לא נתנו לנו להיכנס ליפו ולשחק עם ילדים ערבים. בארץ ישראל שלטו האנגלים. (בזמן זה עוד לא הייתה אצלנו עצמאות). אנשי הישוב התחלקו לשלוש מחתרות: הלח"י, האצ"ל וההגנה. (באותו זמן לא היה עדין צה"ל). המחתרות נלחמו בשלטון האנגלי על מנת להוציא אותם מארץ ישראל.

 

עם הקמת המדינה, האנגלים עזבו את השלטון בארץ ובאו"ם הוחלט על הקמת מדינת ישראל. ביום שהכריזו על המדינה, כל האנשים יצאו לרחובות ורקדו הורה. מפגן הריקודים היה מרהיב ביופיו, לא היה אדם שלא רקד משמחה. יום הקמת המדינה זכור לי עד היום, האנשים צוהלים ורוקדים ללא מנוחה.

 

באותו זמן ארצות ערב לא קיבלו את החלטת האו"ם והתחילו  לתקוף את מדינת ישראל. הערבים מכל האזורים פתחו עלינו במלחמה, מצרים, סוריה, לבנון וירדן. הערבים שגרו ביפו ובחיפה ברחו לארצות ערב אחרות והם נקראו פליטים. יש משפחות שהמשיכו לגור בישראל. המצב בארץ היה קשה מאוד, לא היה לנו מספיק נשק ותחמושת להילחם עם ארצות ערב. המלחמה הייתה קשה ביותר, אך לבסוף נצחנו. מלחמה זו נקראה בשם מלחמת העצמאות. היו לנו 6000 קורבנות במלחמה זו. מתוך הישוב שמנה רק 650,000 תושבים בארץ. (כיום, בשנת 2015, יש 8 מיליון תושבים).

 

בשנת 1949 החלו להגיע המוני עולים, עולים אלו היו ניצולי שואה. לא היה להם פתרון דיור, עבודה, פרנסה, חינוך וכו'. לא היה תקציב למדינה לכלכל את התושבים. מכיוון שהיה צורך להקציב מזון לכל משפחה, הוחלט על מצב שנקרא "צנע". היינו צריכים לעמוד בתור על מנת לקנות מזון כגון: אבקת ביצים, (לא היה אז ביצים כמו היום), לחם ושאר המזון. חילקו פנקסי תלושים לפי גודל המשפחה. בשר לא היה, הממשלה הזמינה דגים קפואים מחו"ל, כמעט ולא היה מה לאכול. אנשים עמידים כספית בעלי ממון, קנו מוצרים אלו "בשוק השחור" שמכרו לאנשים בכסף רב.

 

בגיל שמונה עזבנו את נווה צדק ועברנו לגור ביד אליהו בתל אביב. קבלנו את הדירה כיוון שאבי שירת בצבא הבריטי ולחיילים בצבא הבריטי נתנו דירות. מצב המגורים היה הרבה יותר טוב מהמקום שבו גרנו. מאחר ולא היו מספיק בתי ספר למדנו בשתי משמרות: מהבוקר עד הצהרים, ומשמרת שניה מהצהרים עד לפנות ערב.

 

משחקים: שיחקנו במחבואים, בתופסת, מחניים, קלס וחמש אבנים. כל המשחקים היו בדרך כלל ברחוב. בבית שיחקנו בדרך כלל בדמקה ומונופול. הבנים שיחקו בכדורגל רק לאחר שמצאו איזה ילד שהביא כדור. לא לכל ילד היה כדור. 

 

לאחר סיום הלימודים שלי התגייסתי לצבא. לאחר גמר השרות התחתנתי והתחלתי לעבוד במשרד הרווחה בלשכה המחוזית ביפו, במשך שלושים שנה. העבודה הייתה מעניינת ומאתגרת. עבדתי בשרות למשפחה, ואחר כך בלשכת מנהל המחוז. משפחות קשות יום היו באות אלינו בבקשה לציוד ביתי, אוכל, ביגוד ורהיטים. בזמנים עברו חילקו תלושים ישירות למשפחות והם היו קונים במכולת. (אז לא היה "מגה" "שופרסל" וכו').

 

הקמתי משפחה, אני אמא לשלושה ילדים וסבתא לשבעה נכדים. כיום אני בפנסיה, מתנדבת במתנ"ס, עוזרת לתושבי המקום, טיולים, ימי עיון, מפגשים עם סופרים, הכנת ליל סדר לתושבים שהם עולים חדשים. אני משתתפת בהרצאות שונות במכללה בעירי. בנוסף אני מתנדבת בגן ילדים, כחלק מתכנית הנקראת "זהב בגן". משחקת איתם במשחק הזיכרון, יש ילדים שלא יודעים לצבוע, רק מקשקשים, אני יושבת איתם ועוזרת להם, קוראת להם סיפורים ומבצעת כל מיני עבודות שהגננת נותנת לי ואני עושה באהבה רבה.