מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל לניר נולדתי ביולי שנת 1941 בבית חולים בילינסון וגדלתי בקריית חיים כבת בכורה להורי רינה וצבי ברזילי. במשפחתי הייתי הבת הבכורה ולי אחות תמר ואח שרוליק.

בהתחלה גרנו עם סבא וסבתא . אמא יצאה לעבודה וסבתא גידלה אותי.

הכי אהבתי לשבת על ברכיה וללטף את העור החלק שלה. לסבתא היו חורים באוזניים אך לא היו בהם עגילים. אהבתי למולל את תנוכי האוזניים שלה ולהרגיש את החור ללא העגיל. כל פעם הייתי שואלת סבתא, למה יש לך חורים באוזניים ? ואהבתי מאוד לשמוע שוב ושוב את הסיפור. עד היום 72 שנים לאחר מכן אני מתגעגעת אלייה ואוהבת אותה.

למה לסבתי היו חורים באזניים ללא עגילים?

לאחר הצהרת בלפור בשנת 1917 הגיע לעיירה בפולין (בה גרו עד שעלו לארץ) שליח שביקש תרומות לקנות קרקעות בארץ ישראל. אנשי העיירה היו עניים ולא היה להם כסף. סבתא שלי הורידה את כל התכשיטים שהיו עלייה ותרמה אותם במקום כסף שאין לה ואחריה עשו כך כל נשות העיירה. היא סיימה את הסיפור בכך שכך נהגו בנות ישראל במדבר בשביל בניית המשכן וכך נהגה סבתא שלי לבניית ארץ ישראל ומדינת ישראל.

 סדר פסח – כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

כיוון שגרנו עם סבא וסבתא ואח"כ לידם, היו כל בני המשפחה המורחבת באים אלינו בחגים ובמיוחד בפסח. השמחה הייתה גדולה. היום אני מתארת לעצמי שלסבתא היה מאוד קשה לארח את כולם כי לאף אחד לא הייתה מכונית וכולם נשארו ללון. כמובן שאמי ודודותי עזרו לה, אבל לנו הילדים הייתה שמחה גדולה. ערב לפני ליל הסדר סבא היה עורך ביעור חמץ. יום לפני ליל הסדר היו מחליפים את כל כלי המטבח בכלים כשרים לפסח.

לא היו לנו שתי מערכות כלים, אחת לכל ימות השנה ואחת לפסח ולכן היו מגעילים את הכלים. בליל הסדר כשסבא הגיע מבית הכנסת השולחן היה ערוך לליל הסדר וכולנו ישבנו מסביב לשולחן. סבא קרא בהגדה והיה מתבל את הקריאה בפרשנויות אקטואליות. הסדר היה מלווה בשירים עד כדי כך שכל השכנים הקשיבו לשירה בבית סבא וסבתא. את הקושיות שאל הילד הקטן ביותר. בסוף הסדר הגיע זמן מציאת האפיקומן וחלוקת המתנות לילדים שהחביאו אותו. שהסתיים הסדר והגדולים סדרו את הבית כל הילדים רקדו ושרו.

אני אהבתי את חג זה מפני שכל המשפחה המורחבת חגגה יחד בשמחה ובריקודים וגם בגלל המשמעות של חג החירות שגם על הדור שלנו היה להלחם על החירות. זה נתן הסבר ומשמעות לפסוק שכל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים.

בבית הספר היסודי  הייתי ראש הוועדה למען הקרן הקיימת לישראל, עד היום אני שומרת את הקופסה הכחולה. הייתי חניכה ומדריכה בנוער העובד ושרתתי בצבא כמאמנת טיסה של פרחי טייס. בעלי סגן אלוף אבי לניר ז"ל היה טייס, מפקד טייסת וסגן אלוף, הוא השתתף במספר מלחמות בישראל אבל המשמעותית ביותר הייתה מלחמת יום הכיפורים בה נפל בשבי הסורי ולאחר שלא הסכים לספר סודות מדינה עבר עינויים קשים ונרצח ע"י הסורים.

אני ובעלי סגן אלוף אבי לניר ז"ל ובנינו נעם

לאחר מותו קיבל את עיטור העוז על אומץ לב, נאמנות והקרבה עילאית למען מדינת ישראל. כיום אני מתנדבת בעמותת ה.ל.ל , העוזרת לצעירים שעזבו את העולם החרדי.

סא"ל אבי לניר ז"ל

"סא"ל אברהם (אבי) לניר (25 בינואר 1940 – אוקטובר 1973) הוא טייס הקרב הישראלי הבכיר ביותר שנפל אי פעם בשבי האויב. דמותו של לניר נחקקה בתודעה הישראלית כדמות הירואית, כאדם שמסר נפשו תוך עינויים קשים בשבי סוריה ולא הסגיר את סודות המדינה עליהם היה אמון.  לניר למד בבתי ספר שונים, משום שתפקידיו של אביו בשירות המדינה חייבו את המשפחה להחליף מקומות מגורים לעתים, בשנת 1953 עברה המשפחה לוושינגטון, במסגרת שירותו של אבי המשפחה בשירות המדינה. בגיל 17 חזר לניר לישראל עם משפחתו, ובשנה שנותרה עד לגיוסו למד במגמת אלקטרוניקה של בית הספר הטכני של חיל האוויר. באוגוסט 1962 נשא לאישה את מיכל ברזילי, שמשפחתה, שהייתה מקורבת למפא"י, הייתה בעלת אידאולוגיות הפוכות לזו של משפחתו. דודה של מיכל, אריה פולונסקי, היה חבר בארגון "ההגנה" ונרצח בידי מתנקשים מהאצ"ל בשנת 1939. לזוג נולדו שני ילדים, נעם (לימים איש עסקים מצליח) ונורית"  (ויקיפדיה).

הזוית האישית

סבתא מיכל: השתתפתי בפרויקט הקשר הרב דורי, כסבתא של נכדתי נגה. נהניתי מאוד מהמפגשים ומהמשימות שהוטלו עלינו, ובעיקר מהקשר שהתהדק ביני לבין נגה. התעניינתי מאוד מסיפורי המשפחות, להן נחשפנו ומהמסירות של המורות ומהמעורבות שלהן. תודה על חוויה מופלאה.

נגה: במהלך השנה השתתפתי עם סבתי בפרויקט הקשר הרב דורי, הצלחתי להתקרב לסבתי וללמוד עלייה המון, כל מפגש היה יותר מעניין ומרתק מהשני , כל שבוע רק חיכיתי שהמפגש כבר יגיע! היתה לי זכות ענקית להשתתף בפרויקט הזה וללמוד על ילדותה של סבתי ועל ההיסטוריה של עמי. אני גם ממש שמחה שהצלחתי ללמד את סבתי על מיומנויות המחשב. אני ממליצה בחום לילדי שכבת ה' להשתתף שנה הבאה בפרויקט זה.