חייל בהאחזות הנח"ל בעין גדי
ארועים בחיי סבא אורי בהיאחזות עין גדי
הקדמה
יובל: בחרתי בנושא הקמת עין גדי כי הנושא עניין אותי.
רציתי לדעת איך זה היה לחיות בימים ההם.
אני מקווה שדרך העבודה אלמד להכיר
את סיפורי הקמת עין גדי.
הדרך לעין גדי
בתאריך 7/3/53 נפרצה הדרך לים המלח מסדום.
כחודש לאחר מכן עלתה האחזות הנח"ל שלנו לעין גדי. הנסיעה מסדום לעין גדי ארכה יום ולפעמים יומיים.
הדרך הייתה קשה עם סלעים אבנים ומכשולים חלקה עברה בתוך הרים
וחלקה על קו מי ים המלח.
הקמת האחזות עין גדי הייתה לאחר שחרורה במבצע עובדה.
התחלת הבניה של האחזות
בבואנו להאחזות עין גדי גרנו באוהלים והתחלנו לבנות את הצריפים הראשונים שנקראו צריפים שוודים.
כמו כן התחלנו בסיקול האבנים והטרשים בשביל לזרוע ירקות לשימושנו העצמי.
בשלב הראשון נאלצנו להביא מים מנחל דוד ובמקביל התחלנו להניח
קו מים מנחל דוד להאחזות.
חדר האוכל בעין גדי
היו ימים שההספקה לעין גדי לא הייתה מגיעה בגלל קושי בדרך,
אז הבנות של האחזות היו מאלתרות
אוכל ממנות קרב
ומציות. (סוג של קרקר) ואת זה היינו אוכלים 3 פעמים ביום.
המערה בהר סדום
המנוחה היחידה שהייתה בדרך לעין גדי שאנשים יכלו קצת להתקרר
בה הייתה המערה. אם היו הולכים
לאורכה בחושך עם לפידים היו מגיעים לנקבה שדרכה
נכנס אויר חם והאוויר עובר לכול האורך
ובקצה, הוא
היה קר מאוד . כשאני (סבא) הייתי מגיע כנהג עם בלוקים של קרח מבאר שבע
הייתי מגיע למערה עם חצי
מהבלוקים החצי השני היה נשאר אותו דבר ולא נמס בזכות
האוויר הקר של המערה.
הגילוי
במרחק של 11 קילומטר לפני עין גדי, לא רחוק מנחל חבר היה קטע
שבו היה ריח חזק של גופרית, שדמה
לריח של ביצים מסריחות. אנשי עין גדי שסבלו מאוד
מהחום הנורא ומהלחות סבלו מאקזמות בכול חלקי הגוף.
(סבא) באחת מנסיעותיו החליט לטבול את רגלו במים הללו.היום מעיינות עין גדי הם שם דבר בארץ ובעולם
והכול בזכות
אקזמה ברגליו של סבי.
"נע באוזן"
באחד הימים לקחנו את סירת המשוטים שהייתה בעין גדי. הכנסנו
אותה לים והתחלנו להפליג. תוך כדי
הפלגה התחילה הסירה להתמלא מים שטנו בחזרה מהר
וכתבנו עליה "נע באוזן". וגם על הקומנדקר שגרר
אותה בחזרה להאחזות.
מטוס הפיפר
הטייסים שהגיעו מבאר שבע לעין גדי טסו בלי מפות ומכשירי
קשר, כדי להגיע הם טסו מזרחה עד ים המלח
ומשם המשיכו לאורך החוף עד עין גדי. מסלול הנחיתה לא היה סלול רק מסוקל מאבנים.
זכור לי (סבא)
שהטייס שהיה מגיע הכי הרבה שמו היה ביל, אנגלי, אשר בא להשתתף
במלחמת העצמאות והוא קיבל על
עצמו להביא
את האספקה לעין גדי. זכור לי (סבא) שפעם לאחר שהורידו את כל האספקה ביל לא הצליח
להניע
את המטוס, הדרך היחידה להניע הייתה על ידי סיבוב הפרופלור, הוא ביקש 3 חיילים
שניים שיחזיקו כל אחד
בכנף וסבא החזיק בזנב. ביל שם הרבה דלק ביל סובב והמטוס
התחיל לפעול ברעש חזק ובכוח רב שני החיילים
שהיו על הכנפיים ברחו, כי האבק כיסה
אותם ואני (סבא) התחלתי להיגרר כי אם הייתי עוזב המטוס היה עף בלי
ביל, הוא קפץ
מהר למטוס והוריד גז והכול נגמר בשלום.
משוב של סבא:
בזכות המפגשים ותיעוד הסיפור במצגת נזכרתי בזיכרונותיי בהיותי בצבא בעין גדי. בחיי
היאחזות עם
הנוער המעורב של בני הארץ ובני העלייה החדשה. היה לי כיף לעבוד עם נכדי (יובל) ולהעביר לו מרשמי וזכרונותי.
משוב של יובל:
בזכות המפגשים שמעתי את סיפורו של סבא יחד הכנו את המצגת. למדתי המון על עין גדי בתקופתה
הראשונה. על התקופה שסבא שלי
היה בצבא. היה לי כיף לעבוד עם
סבא אורי.
תשע"ד
מילון
האחזות נחלהיא יישוב שהוקם באזור שבשליטת מדינת ישראל באמצעות חיילים המשרתים בחיל הנח"ל ועל-פי החלטה של ממשלת ישראל
מבצע עובדה
מבצע עוּבדה, שהתקיים בין ה-6 ל-10 במרץ 1949, היה אחרון מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות ובו נכבש הנגב הדרומי, לרבות אילת ואזורי עין גדי ומצדה
ציטוטים
”בגלל קושי היו ימים שהאספקה לא הגיעה אז בנות ההאיחזות אלתרו אוכל ממנות קרב“